איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
הבנו שיש עניין לא לספר ילד עד גיל 3 לפי הקבלה מדובר על שמירה על הילד וכך למדו מהארי הקדוש שלא סיפר את בנו. השיער הפריע לבני ומדי פעם גזרנו לו את השיער במקום שהפריע לו. א. האם יש עניין להמשיך ולהקפיד לא לספר אותו עד גיל 3 או כיון שגזרנו לו כבר את השיער אין עניין להמשיך בכך? ב. הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר שניתן מגיל שנתיים לספר ולא לחכות עד גיל 3? האם זה בדיעבד או מלכתחילה?
אמנם המקור הראשון הידוע לנו על מנהג זה הוא ממנהג האר"י ז"ל שהובא בשער הכוונות (דף פ"ז ע"א) ובשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' ר"י), הוב"ד בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' ל"ה), כתב שהוא משום חינוך בהנחת הפאות ויתר המצוות כשמתחיל להיות בר הבנה, ויש לזה סמך מהמדרש. ע"ש. אך לא שמענו שהוא סגולה לשמירה ע"פ הקבלה. ועכ"פ גם אם מידי פעם גזזו מעט במקום שהפריע, יש ענין להמשיך לא לספרו, ובגיל שלוש לספרו לגמרי (היינו להשאיר לו מעט כאדם גדול) ולהשאיר פאות ולחנכו במצוה זו ושאר המצוות. אם כי רבים אומרים שגיל שלוש לאו דוקא ואפשר קצת להקדים או לאחר לפי הענין, ובפרט אם רוצים שיהיה בתאריך ל"ג לעומר (עיין ביחו"ד שם ובשו"ת יצחק ירנן חלק ב' סי' כ"ו)