הזכרת שם ה’ שמלמדים ילד לברך

עיין להט”ז (יו”ד סי’ רמ”ט סק”א) שכתב שלענין לקנות מצוות בבית הכנסת במעות מעשר אם בשעת קניית המצוות היה דעתו על זה מותר מה שאין כן אם בשעת קניית המצוות לא נתכוון ליתן ממעשר ואח”כ רוצה לפרוע ממעשר הוי כפרוע חובו ממעשר שאסור ע”ש וה”ה לכל כיוצא בזה

לא צוין מקור הדברים בספר ויקרא אברהם וגם אם זה נכון מקמו של הרב ויקרא אברהם לא מחיייב שכך המנהג בכל העולם, ובפרט נגד מרן שקבלנו הוראתיו, ובפרט בא”י אתריה דמרן

החכמים שתיקנו לומר תחנון תיקנו לומר זאת כל השנה ולכן גם כשלא שייך לומר בכל זאת אומרים כי הם לא חילקו בין מתי שיש כפילות או לא. וכן דרכם כמובא הרבה בגמרא שלא חילקו חכמים בתקנתן.
אבל באמת אין זו כפילות כלל כי הרבה פעמים אדם לא כיון כראוי בסליחות ולפעמים אנו שוכחים דבר מסוים. ולרוב אדם רוצה להתוודות על דבר מסוים כמה פעמים כי אף לאחר הוידוי הראשון עדין מרגיש לא בסדר עם הקדוש ברוך הוא ומרגיש חרטה בלב ולכן רוצה לדבר עם הקדוש ברוך הוא על זה שוב. וקראתי פעם שצריך גם לעשות וידוי על הוידוי הראשון על זה שאת הוידוי הראשון לא אמר בכוונה ולכן אומר חטאנו וכו’ אשמנו בגדנו וכו’ היינו שחטאנו כשאמרנו מילים אלו אשמנו בגדנו וכו’ בלי כוונה.

תשובה זו נכתבה על ידי הבחור דור שבתאי מישיבתינו הקדושה.

בשחרית, כיון שעבר הרבה זמן בין הסליחות לתחנון של שחרית אין זה ככלב ששב על קיאו. מה שאין כן בלילה שאומרים קריאת שמע סמוך לסליחות (כיון שלכתחילה צריך לומר קריאת שמע לפני חצות).
ובאמת, אם עובר זמן רב בין קריאת שמע לסליחות של חצות (לפחות חצי שעה) צריך לומר וידוי גם בקריאת שמע.

מהמג”א (סי’ קל”ו סק”ט) והמשנ”ב (שם סי’ יז’) משמע שיש לדלג. אך מהמג”א גופיה (סי’ רל”ד סק”א) משמע שאפשר לומר גם בלילה, על כל פנים בבין השמשות. וכן מתבאר מדברי הב”י (סי’ תרכ”ג) בשם הגה”מ שלפעמים מהר”ם היה אומר אבינו מלכנו בלילה (אחר נעילה של יוה”כ). אך אפשר דשוני יוה”כ. ועוד שיתכן ולפי הקבלה אין זה נכון. אך עכ”פ לפי הפשט לכאורה אין מניעה. ובפרט שהוא רק בין השמשות שאפשר לומר.

אשרי, קדיש, אל מלך וגו’, וידוי, קבלת מלכות שמים, תחנון, שומר ישראל, וקדיש.
אם יש עוד זמן תוסיף מה שנראה לך מעורר את הציבור

לפני כן יש את כל הבקשות של הסליחות כמו “חטאנו לפניך רחם עלינו” שבאדון הסליחות, עננו וכו’, אלוקינו שבשמים וכו’.

אם יבוא מנין אח”כ עדיף לשמור את הי”ג מידות לזמן שיבואו כולם,
אם אין סיכוי שיהיה מניין יקראו בטעמי המקרא (חזו”ע עמוד ל”א)