מסורה גדולה וקטנה
יש ספר מסורת המסורת של ר’ אליהו בחור, וכן יש ספר מבוא המסורה של ר’ יוסף קלמן.

יש כלל שמביא אותו הערול"נ במס' ר"ה פעמיים לפחות שדרכו של רש"י לחלק פירושיו, מה ההגיון שבכלל הזה, וכמה ומתי אומרים אותו?
ראשית נבאר שכלל זה כתבו גדולי הדרות החל מהרא"ם (שמות כ"ד י"ט) "לחם אבירים" ביבמות (כ"ו ע"ב) מהרל"ח הביאו שד"ח כללי הפוסקים (סימן ח' אות י"ב) מהרש"א קידושין (מ"ד ע"א) ועוד גם בטעם הדברים יש אריכות דברים אך נתחיל בבעל דבר בדברי הערוך לנר נדה (ס"ז ע"א) שכתב שכן דרכו של רש"י לפרש במקומות חלוקות כשיטת חלוקות של רבותיו. עיין שם.ולעניות דעתי יש להקשות על זה מהסתירות הרבות בחומש שלא מסתבר שלמד אותו אצל כמה רבנים ואכמ"ל