מחק אות משם ה’ בטעות

בערב חג מותר.

הדבר תלוי במראה הדיו וזה ניתן רק במציאות שהרב יראה את הספר.

יש לומר את הקדיש לפני “ברוך שאמר”, כה”ח סופר (סי’ נ ס”ק ו) עי’ שם הטעם. וכן פסק בהלכה ברורה ח”ג (עמ’ תיח הי”ד).

לכבוד בנימין היקר שלום וברכה.

ישנה מלחמה תמידית בכל יום לאורך ימים ושנים בין יצר הרע ליצר הטוב הנמצאים אצל כל אחד מאיתנו, וכל אחד מהם מנסה למשוך לכיוון שלו. לכל הם אדם יש אתה הנסיונות והנפילות שלו לפי דרגתו ומצבו. מי שחוזר בתשובה יש ליצר הרע שלו רצון עז להפיל אותו ולהחזירו להיכן שהיה לפני כן, כי הוא מרגיש שהפסיד במערכה העיקרית, והלקוח שהיה קבוע אצלו, זנח אותו ועבר לצד השני. ובנוסף הוא יודע גם כן שיש לו  פוטניצאל להפיל אותו שוב ושוב עד שירד מהדרך לגמרי, כי כבר היה בה וזה לא זר לו ואפשר בקלות יחסית להחזיר אותו לשם.

היצר הרע בוחר לו דרך להפיל כל אדם לפי מה שמתאים במיוחד בשבילו. הוא מכין תכנית עבודה התואמת לאדם לפי מה שהוא, בדומה למאמן אישי  וכדומה שבונים לאדם תכנית דיאטה או תכנית כלכלית וכד’ לפי התנאים והיכולת שלו. אצלך הוא בחר בשתי נקודות עיקריות כדי לגרום לך ליפול ולהשבר. א. שמירת העיניים ב. תפילה. ונסביר את הרעיון שלו.

שמירת העיניים וכל האיסורים הנלוים אליה זה האיסור שיש לו את התאווה הקשה ביותר במיוחד בדורות האחרונים, והיא גם זמינה מאד, בלי טירחה בלי מאמץ ובלי כסף. והאיסור לכשעצמו חמור ביותר המטמא את האדם ומוריד אותו לשאול תחתית וגורם לו לאטימות רוחנית ועוד חסרונות רבים.

וענין התפילה, היא מביאה לקרבת אלהים, קשר ישיר וחזר עם מלל מלכי המלכים בורא עולם איבנו הרחום והחנון והטוב, מי שיודע להתפלל , מבין ומרגיש שזה אחד התענוגים היותר גדולים שיש בעולם, ולכן הוא מכשיל אותך גם בזה, שתרגיש כל כך רחוק מה’ יתברך ולא תפנה אליו ולא תבקש ממנו ותהיה בטוח שגם הוא מתרחק ממך ולא רוצה אותך כלל.

זוהי התכנית האסטרטגית של היצר הרע, להפיל אותך באיסורים חמורים, ולמנוע את הדרך לתקן ואז להביא לידי ייאוש והרמת ידיים.

אתה אדם מאוד אמיתי וישר. אומר בפירוש את כל כשלונותיך, ולמבד זאת גם מודה שאינך יודע אם אתה מתחרט עליהם. וכאן יש תקוה גדולה, כי מי שיש לו ברוך ה’ את מידת האמת, הרבה יותר קל לו לנצח ולצלוח כל דבר, כי הרי אמת היא דרך התורה הקדושה כמו שאתה בוודאי יודע ומאמין. (חוץ מזמנים מסוימים שראית איזה דבר תועבה המנסה לקעקע את זה ממך, אבל מהר מאד אתה חוזר לידיעה האמיתית שלך, גם אם עדין מקוננים בך מחשבות והרהורים כאלו ואחרים.) הכח החזק של האמת הוא בלתי מנוצח. ביכלותו לעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון ואתגר ולנצח שוב ושוב. וגם אם הייתה איזו נפילה ואפילו קשה ואפילו נפילות רבות, בכח האמת לעצור ולחשב מסלול מחדש ולתקן את כל המעוות. רק צריך להשתמש בה בכל הכוח, להלחם רעיונית ולהבין שהנאות והתאוות הן בסך הכל לכמה רגעים ואז נגמרים נעלמים וגורמים לצער יותר ממה שהיה (כמו שאתה יודע ומרגיש מניסיון רב ומר.) והעונשים עליהם קשים ביותר. ומהצד השני, קיום התורה והמצוות וההקפדה על כל דבר, יש בו תענוג רוחני של שליטה ונצחון, וגם אם אתה אינך מרגיש , הרי בעולם הבא השכר הוא כלכך צעום שאי אפשר לתאר ולהבין. ובמיוחד בדברים שקשה לאדם לעשותם והוא בלכ זאת מתאמץ ומנסה בכל הכח.

תדע לך! יצר הרע הוא האויב המסוכן והאכזרי ביותר שיש, יותר מאיראן חיזבאללה וחמאס וכל האחרים גם יחד. הניסיונות הם כטבמי”ם עם חומר נפץ, התאוות הם טילים בליסטיים, והנפילות הם טילים עם ראש נפץ כימי. ככה צריך להתייחס לכל זה כי כשמבינים את האמת הזאת מסתכלים אחרת על כל ניסיון ותאווה. זה לא עוד איזה הנאה או תענוג, זה סם המוות, זה הורס , זה פוגע וזה נורא ואיום. וממילא עושים את הכל שלא לתת לו להחדיר לנו את החומר המסוכן הזה. כמובן שאם מחזיקים בזמינות טלפון “בעייתי” או מחשב שיש בו את כל הדברים הרעים , אזי הסכנה גדולה יותר כי קל ליפול ולהכשל. חייבים להתנתק מכל הדברים ההרסניים והנוראים האלה.

ועם  כל זאת, חייבים לדעת דבר ברור מעל כל ספק , כל הרהור תשובה חשוב מאד. כל הצלחה והתאפקות מעלתה גדולה. וגם במצבים גרועים יותר משלך, ה’ יתברך מוכן לקבל בתשובה ואפילו ממתין ומצפה מתי הבן היקר והאהוב שלי יחזור אלי. וכמו שאומרים בתפילה ברוך אתה ה’ הרוצה בתשובה. גם תשובה חלקית יש לה מעלה מסוימת אל תתייאש! תמשיך לנסות לנסות בכל זמן ובכל מצב. ואתה תנצח!

ולסיום, לגבי התפילה, אחד הדברים החשובים שבה הוא לבקש מה’ שיעזור לך, לצאת מהספיקות והבלבולים, לא ליפול ולהתייאש, לעמוד חזק מול הנסיונות, להחליש את עוצמת התאוות להתחבר ולאהוב את התורה והמצוות ולהתענג בהם ולמצוא בהם סיפוק רגשי מלא מלא עד שלא יהיה צורך בשום דבר אחר.

כשאתה מתפלל תרגיש ותדמיין את הדבר האמיתי ה’ מקשיב לי, ה’ מחכה לי, ה’ שמח בתפילתי ורוצה לעזור לי. בהצלחה.

נ.ב במצבים כמו שלך צריך שיהיה לך מישהו שיעזור לך ויכוון אותך יותר, אם תרצה תוכל לפנות אליי. 052-7607918 אשמח לעזור.

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

הנכון כמו שהערת לה. ומ”מ מאחר שאין מזה תועלת ואדרבא מגע למצבים לא נעימים, קיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ומוטב שיהיו שוגגים (באופן מסוים) ולא מזידים. וההי”ב. ולהתפלל לה’ שהדברים יפעלו בליבה.

1. מן הדין אין איסור אף בשבת, אך שמצד דרך ארץ נכון שלא לעשות כן אף בחול (עי’ בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ סי’ תקס”ד)

2. אזכרת האחד עשר יום לפני יום הקבורה דהיינו ליל כג ניסן (או כג ניסן ביום) מותר לעלות בחודש ניסן בתנאי שיתאפקו מלבכות, אם יש חשש לבכייה עדיף לדחות זאת. מותר להשען ולהניח את הראש על המצבה (וע”ע בהגהת מור”ם בשו”ע יו”ד ק”ס שפד).

אם כבר קשרתם כהראב”ד א”צ לפתוח, אחר שרבים וטובים עומדים בשיטת הראב”ד. ואם לא קשרתם, אפשר לחתוך את החוט לשנים ולקשרו לחוט לבן ויהיה כשיטת הרמב”ם.

המחבת בשרית. ומאכל פרווה שנתבשל בה מותר לאוכלו עם חלב. אך אין לבשל בה לכתחילה פרווה על מנת לאוכלו עם חלב. ויש מקילים אף לכתחילה.

זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.

אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.