להפסיק "מעשר כספים" עד שיגמור חובותיו

• 1) אם הקופה היא של מוסד מוכר (ולא של רמאים מתחזים ח”ו), ויש מי שדואג להעביר את תכולתה למען המטרה, אתה מקיים זה מצוה.
• 2) זה בסדר גמור, ויהי רצון שה’ יתן ויחזור ויתן לך פי כמה וכמה על כל נתינה.

מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.

כמובן שצריך להזדרז כמה שיותר, אך אין חיוב על תאריך מסוים. (רק אם ישכח יהיה בזה עוון ח”ו)

שבועה כזאת אין לה ערך!

לעתיד להקפיד לא להישבע ולא לנדור. ומותר לך להביא בגדים שלך לאחותך.

מותר לומר רק “לדוגמא” אני נשבע כך וכך, ולא יזכיר שם שמים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1105).}

בפשטות זה לא דומה כלל, שם בועז נתן לה משלו, ולא נתן לה חלק גדול יותר מתוך החלק של העניים. וזה ודאי מותר לאדם לתת משלו לעני שמצא חן בעיניו.

1) קשר תימני – הוא המקורי בגמ’, אלא שבזמנינו שאין לנו תכלת נהגו רוב העולם לקשור באופנים אחרים, אבל ודאי אין בקשר התימני שום חשש.
2) לפי הידוע לי – גם את הביטוח המשלים שעושים דרך הקופות – אי אפשר לממן מכספי מעשרות.
וחוששני שתלמידים טועים פרסמו בשם הגר”ש עמאר והגר”י יוסף להיתר. כדאי לבדוק את הדברים אצל בני-סמכא מתלמידיהם.

– הדרך הפשוטה למצוא פתח וחרטה. ופותחים גם מתוך החרטה.

הנודר צריך להגיע לפני ג' אנשים (א"צ שיהיו ממש ת"ח, אבל צריך שיהיו מבינים ההלכות שלומדים).

ויגלה את הנדר (לפחות) לאחד מהם, ואז ישאלוהו ויענה כדלהלן:

– האם אתה מתחרט על הנדר?

– כן. אני מתחרט.

– אילו ידעת שתתחרט, האם היית נודר?

– לא הייתי נודר.

– מותר לך, מותר לך מותר לך.

ומכאן ולהבא חושבנא טבא.

מאחר ומדובר רק על שבועיים, לא כדאי להזדקק בזה להיתרים. ויש להחמיר.

והכלל בזה שהולכים אחר דעת הנודר, וכל מה שהתכוונת להמנע ממנו – תמנע. בלי קשר להגדרת "מותרות".

התורם גילה דעתו שרוצה לתת את הכסף למשפחה נזקקת, וממילא אם אתם מוגדרים כנזקקים, וכגון שאין במשכורות שאתם מקבלים די צורכיכם, אפשר לקחת את הכסף.

אם אתם מסודרים והמשכורות שלכם מספיקות להוצאות הבית מדי חודש בחודשו, לא נכון לסמוך על אומדנות שאינן ברורות ויש להעביר את הכסף למשפחות נזקקות. [או לחילופין אפשר לברר אצלו ע"י אדם אחר שיברר הדבר לפי תומו, אם הדבר אפשרי וכך לצאת מידי ספק].