כתב הרב במבוא למשנה ברורה - איש מצליח (חלק ג' עמ' 28) אודות כח דהיתרא על זוג שהבעל אלם וכו'. ע"ש.
אע"פ שאין משיבין את הארי, לכאורה דבריו פלא גדול, כיוון שכבר כתבו הראשונים הרמב"ן הרי"ף ועוד (הביאם בית יוסף סוף סימן קפ"ג) שאין אנו היום בקיאים בפתחי נידה וזיבה לכן קיבלו את חומרת ר' זירא שעל כל טיפת דם תשב ז' נקיים וכבר כתבה הגמרא בנדה (דף סז): שאמר רב פפא לאביי ורבא שהנשים שלנו ספק זבות. ע"ש. (וכן הגמ' ברכות (כ': שזה הלכה פסוקה שאין עליה עוררין) אז איך אפשר לומר בוא נתיר איסור דרבנן של חומרת ר' זירא כדי שלא תעבור על איסור תורה אולי היא באמת זבה וצריכה ז' נקיים מהתורה, ומידי ספק לא יצאנו וספק דאוריתא לחומרה.
ועל מה שכתב שם שלמד זאת ממעשה של ר' ישראל סלנט, מחילה מכת"ר איך פוסקים הלכה ממעשיות וסיפורים. וכן כתב שם שאולי יחזור הבעל בתשובה ע"י כך, כבר כתבה הגמ' בשבת ד'. לא אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, כך איך נאמר לאישה תעברי איסורים כי אולי בעלך ישוב בתשובה וכ"כ פסקו הטור והשו"ע חאו"ח ס' רנד' ס"ק ו' (עיין משנה ברורה שם אות מ' ובשערי ציון שם), וכן כמו שאונסה הבעל לאחר ז' ימים מראיתה, בסוף האישה עצמה תורה התר לעצמה גם בימי נידות (כ"ש שבעלה יכפה אותה לכך) כמאמר הגמ' סוטה ג' אדם שנה בעבירה נעשה לו כהתר.
אשמח אם כת"ר ישיב לי כוון שאני מוציא בקרוב שו"ת ודעתו חשובה לי כי נשאלתי בענין דומה.
כבר פסק כדברינו בשו"ת בית אבי והובא בטהרת הבית. ואין לי כרגע פנאי לחפש. ומה שכתבת שבסוף האשה תורה היתר לעצמה וכו', כבר מעכשיו היא מורה היתר. ודי למבין.
Google