איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
למה שלא יעיר להם?! אלא שאין למהר לעקור מנהג הקבוע מדורי דורות ויש לברר היטב על מה אדניו הוטבעו, ופעמים רבות המנהג יסודתו בהררי קודש. ולעתים נוסד על ידי ריקים ועמי הארץ והוא מנהג אותיות "גהנם".
ודמות ראיה לזה, בגמרא תענית (דף כ"ח עמוד ב'), רק איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא, סבר לאפסקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. עד כאן. הרי שהגיע בתור אורח למקומם, בתחילה חשב לבטל מנהגם, ולבסוף עיין והתבונן בזה וקיים מנהגם.