אם אין הקצבה מספיקה לאם, ולבת אין היכולת לפרנס את האם מכספה, ויש לבת כספי מעשרות, הרי זו צריכה לפרנס את האם מכספי המעשרות (ילקוט יוסף – כיבוד אב ואם חלק א' עמוד רי"ב).
אין חובה לצום לא לגברים ולא לנשים, זה מנהג טוב, וגם נשים כדאי שתעשינה אותו. וכן מבואר בחזון עובדיה (אבילות ח”ג עמ’ רכ”א בהערה) שגם נשים צמות ביארצייט.
ולגבי לקבל צום במנחה, צריך לקבל, אא”כ צמה כל שנה שאז אין חיוב כמבואר בהוראה ברורה (סוף סי’ תי”ב).
האזכה של י”א חודש היא פחות חשובה לכל הדעות (אף שנהגו לעשות אותה גדולה יותר).
ולגבי אם האזכרה של י”ב חודש היא העיקרית או של י”ג חודש, נחלקו הפוסקים. ומנהג ג’רבא שהאזכרה של י”ב חודש היא העיקרית, כמבואר בשו”ת “ים של שלמה” להגאון הרב יחזקאל מאזוז זצ”ל, ושם מבואר שכן דעת מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א, עי”ש.
ולכן, למעשה, כדאי לעשות את הסיום באזכרה של הי”ב חודש.
כשרות “קשר תימני” בציצית I ביטוח בריאות מכספי מעשר
1) קשר תימני – הוא המקורי בגמ’, אלא שבזמנינו שאין לנו תכלת נהגו רוב העולם לקשור באופנים אחרים, אבל ודאי אין בקשר התימני שום חשש.
2) לפי הידוע לי – גם את הביטוח המשלים שעושים דרך הקופות – אי אפשר לממן מכספי מעשרות.
וחוששני שתלמידים טועים פרסמו בשם הגר”ש עמאר והגר”י יוסף להיתר. כדאי לבדוק את הדברים אצל בני-סמכא מתלמידיהם.
היות ויש דרכים מותרות לגילוח הזקן, נמצא שגידול הזקן אינו אלא מידת חסידות, וראוי לשמוע בקול ההורים לימנע מזה (ע’ ספר חסידים סי ש”מ ובבית לחם יהודה יו”ד סי ר”מ סק”ח).
אבל אם יודע הבן שגידול הזקן שומר עליו מירידה רוחנית בעניינים אחרים, אינו צריך לשמוע להוריו המורים לו לגלחו. אבל מאידך ראוי גם שלא להתווכח עמם בזה בצורה חזיתית רק להסביר בניחותא ואולי לבוא למשא ומתן או לפשרה בנושא, כגון זקן מסודר וכיו”ב. ועי”ז יניחו לו להתקדם בענינים מהותיים יותר.
בכלל תמהני, וכי רק גידול הזקן מפריע להוריו? שמירת שבת, כשרות מוקפדת וכו’ לא מפריעה להם?
התורם גילה דעתו שרוצה לתת את הכסף למשפחה נזקקת, וממילא אם אתם מוגדרים כנזקקים, וכגון שאין במשכורות שאתם מקבלים די צורכיכם, אפשר לקחת את הכסף.
אם אתם מסודרים והמשכורות שלכם מספיקות להוצאות הבית מדי חודש בחודשו, לא נכון לסמוך על אומדנות שאינן ברורות ויש להעביר את הכסף למשפחות נזקקות. [או לחילופין אפשר לברר אצלו ע"י אדם אחר שיברר הדבר לפי תומו, אם הדבר אפשרי וכך לצאת מידי ספק].
לא מצאתי דבר מפורש בזה, אבל הדבר פשוט שא"צ לעמוד לאב לאחר שהגיע לבית, כאשר קם להביא ספר וכאשר קם להביא אוכל וכדו' וגם למעשה לא ראינו מי שעושה כן וכמ"ש כבודו. ומה שמצאנו בס"ת הוא דין מיוחד כיון שקם בבית כנסת לעיני כולם ולס"ת, זה מקום לכבדו. [וגם מסתבר שהונהג במשך הדורות ונקבע ממילא לחובה, אבל מעיקר הדין אין חיוב בזה]