הסרת קעקוע של שם משמות הקודש

ע’ בשבת (דף ק”כ ע”ב) דמי שהיה שם כתוב על בשרו לא יעמוד במקום טינופת או בבית המרחץ, וע”ש שאם נזדמנה טבילה של מצוה מניח עליו גמי (עשב וכיו”ב) לחצוץ מפני כבוד שם ה’, ומבואר מזה בפשיטות דאסור למחוק שם כזה, ע”ש בסוגיא. וע’ בשו”ת מנחת אשר (וויס, ח”ב סי’ נ”ד) במי שכתב ע”י קעקוע שם ה’ אם מותר למחקו ע”י לייזר, והעלה להתיר מכמה טעמים ואמנם בקצרה, א. דהשם נכתב ע”י גוי בברזיל שאינו מכיר שם שמים ורק נתכון לעשות צורה זו שאמרו לו, ובכה”ג לא חל ע”ז קדושה כמבואר ברמב”ם (פ”ו מיסוה”ת ה”ח), והב”ד הש”ך (סי’ ר”ע ס”ק י”ב) דכל שנכתב שלא נתכון לקדש את ה’ מותר למחקו לצורך מצוה, ועוד כתב שם כמה מקורות דמפני כבוד שמים התירולמחוק שם ה’ כמבואר בשו”ת החת”ס (ח”י סי’ ח’) ברשע שלקח פסוק זה השער לה’ וגו’ וקבעו בביהכ”ס שאם א”א למחקו ע”י גוי קטן ימחקנו ישראל.

ושוב כתב ששעיקר הסרת קעקוע ע”י ליזר הוא גרם מחיקה וביאר המציאות בזה, והעלה להתיר למחקו בכה”ג ושעדיף למחוק ע”י גוי ואם א”א יעשה ע”י ישראל.

ובס’ משיג משפט (טולדאנו סו”ס י”ט) הביא תשובת הג”ר זלמן גולדברג זצ”ל שפקפק בענין המציאות בזה.

וע”ע בשו”ת מציון תצא תורה (סי’ תס”א ובהערה שם), באו”ת תשס”ב (סי’ נ’) מכל האמור נראה שיחזר אחר גוי שיסיר את הקעקוע ולא ע”י ישראל. ואם ע”י הליזר אין נמחק קצת מהדיו יש להקל ע”י ישראל אם א”א ע”י גוי.