בעל קורא שמשמיע את טעמי המקרא לאוזניו דרך אוזניות בזמן שהוא קורא התורה

לא מצינו שהקורא בתורה צריך להשמיע לאזניו [רק שישמעו עשרה אנשים]. ובחרש המדבר ואינו שומע כתב הפמ”ג (סי’ קל”ט מש”ז סק”ב) דעולה לתורה. ע”ש. וכ”ש בנדון דידן דהוא יכול לשמוע והוי ראוי לבילה, ותרי קלי לא משתעמי שייך רק בב’ קוראים הנשמעים לצבור, אבל הקורא שגם שומע מהיכא תיתי דלא יוצא, וע”ע במשנ”ב (סי’ קמ”א ס”ק י”א), ודו”ק.