מאמרים
מילים אלו נכתבות בשוא ונקראות בשוא פתח עיין
1. כוונתו ללמוד עם האחרונים עד להלכה למעשה.
1. לא מעכב. 2. להעיר לה בעדינות שלכבוד
בכל מקום שנמצא, יכול (וכדאי) שימשיך עם השליח
אם הדברים הם כפי שכתוב כאן: א) אינך
אין בזה שום בעיה. [כי מים ראויים לשתיה
כתב הגאון החסיד רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר
בספר פסקי תשובות (חלק ב עמוד שפ"ח) כתב
כתב מרן בשולחן ערוך (סימן שמ''ב) כל הדברים
עשה לך רב והסתלק מן הספק. תחפש רב
נראה לי שאין זה ענין לזריקת אבן לבור,
יְשֵבָב
הצורב אסור לו לשמוע אותם.
1) אם אין חשש לסחיטה. כמדומני שיש מגבונים
כמדומה עד גיל שש מותר בתנאי שאין הרהור
עיין בבן איש חי לקמן (פרשת שלח אות
אם יש לך כאב שיניים א"צ לצום, ואם
א) יש אומרים ד' מילין ויש אומרים ה'
הנכון כמו שכתוב בתקון קוראים. בדקדוקי אביעה תפס
אם מדברים בגנותו מחויב אתה למחות, ולפחות לומר
אנחנו רגילים ללמד בס"ד כפי עיקר הדין ע"פ
א) זה מאתים שנה ויותר שכותבים כן. ב-ג)
אם התייאשו הבעלים מהגנבה, גם אם לא שיפץ
מותר, כדי שהשנה הבאה תקשט יותר טוב, לקיים
אין הבנה לקושייתו של אותו חכם, וכי אצלו
כלי נגישות