Menu

שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 17026 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

מותר לומר סמאלה! כשילד נופל וכדומה?

בשם של הס"מ, האל"ף נשמעת ומתבטאת בצירי, ואילו שמאלה האל"ף נחה והלמ"ד דגושה, ופירושו (בתירגום חופשי) ה' יש מור אותך. ולא קרב זה אל זה. אם כי בבית אבא [א"ה: הגאון הרב רחמים מאזוז] נזהרים מלומר מלה זו מכיון שיש בה שם אלוהים בערבית

כלי בשרי שניתז עליו טיפות חלב רותח

אם מדובר בסיר מתכת שניתזו עליו כמה טיפות, כיון שהוא (הסיר) קר, לכן די לערות על מקום נפילת הטיפות של החלב, מים רותחין מקומקום חם. (ואם יכול להגעיל בקלות, עדיף להגעיל). ואם מדובר בכלי זכוכית, שאינו בולע כלל, לא צריך אפילו עירוי, אלא די בשטיפה, כדעת מרן השלחן ערוך שכלי זכוכית אינו בולע. ובכלי חרס, אין תקנה כלל.

כללי "נסוג אחור"

במלים המחוברות במקף אין בהן דין מלעיל או מלרע, כיון שהכל נחשב למלה אחת. א) ההטעמה מעל הנו"ן אינה קדמא רגילה, ולא מחשיבים אותה כטעם כלל. והראיה "שמר (קדמא)-לך (זקף קטון) את אשר אנכי" וגו' (שמות ל"ד י"א), שהקריאה "שמר" בקמץ חטוף ולא בקמץ רגיל, כמו שלכאורה היה צריך להיות אם הקדמא היתה נחשבת כטעם. ב) עומדים קצת במ"ם ותו לא.

עיין בספר לחם הבכורים (דף ל"ו ע"א) שכתב כן משם רוב המדקדקים. אמנם בע"ב שם העיר שהסימן הנ"ל היינו לקמץ בלבד, כי מצאנו "סֹלּוּ סֹלּוּ המסילה" וגו', "קנה וסוף קָמֵלּוּ", וכן עוד רבים. (ואע"פ שמצאנו גם "זעקת סדום ועמורה כי רָבָּה", "סתרי ומגיני אָתָּה" וכו', מ"מ דינם היה להיות בפתח, ובאו קמץ מפני הטעם המפסיק שבהם. אבל המלים שסימנם ל"ב אי"ש יבואו תמיד בקמץ גם בלא הפסק. ע"ש).

אופן ביטוי "ויחבק לו וינשק לו" בפרשת ויצא

מלה המחוברת במקף נדונית כמלה אחת, ולכן לא שייך לדון בה אם היא מלעיל או מלרע. על כל פנים אין מעמיד בחי"ת או בנו"ן.

הדגשת מ"ם שואית אחר ה"א הידיעה

הכלל הנ"ל אינו ברור כל כך. ומצינו כמה פעמים דגש במ"ם לאחר ה"א הידיעה, למשל: ויקרא י"ד ב' הַמְּצֹרָע, ובמלכים (ב', ט' י"א) הַמְּשֻׁגָּע. ויש בזה אריכות בספרי המדקדקים. על כל פנים דעת מרן ראש הישיבה שליט"א, דכיון דאיכא הכי ואיכא הכי, לכן מלה שמצאנו לה חבר בתנ"ך שבאה במ"ם רפויה לאחר ה"א הידיעה נשאיר אותה בתפילה רפויה, כמו "המלמד תורה לעמו ישראל" שנמצא בתהלים (קמ"ד א') "המלמד ידי לקרב" וגו', ומה שלא – לא. וכן עוד שנים כיו"ב.

כאשר תבוא מלה המסתיימת באות ה"א, וסמוכה במקף, ואחת משתי המלים היא זעירא, והמלה הראשונה מסתיימת בניקוד: א) סגול. ב) פתח. ג) קמץ (אחד משלשתן), אז תחלת המלה השניה תהיה דגושה. למשל "מַה-נֹּאמַר לאדוני" (סוף פרשת מקץ), "אולי אוכל נַכֶּה-בּוֹ" (תחלת פרשת בלק), "נֵלְכָה-נָּא דרך שלשת ימים במדבר" (שמות ג' י"ח).

מנהגנו בקריאת אותיות הדומות הסמוכות כגון "הללויה"

המנחת שי האריך בזה מאוד שם והביא דעות לכאן ולכאן. ועיין באריכות רבה בזה במודעא רבה לאורייתא שבתחילת התיקון סופרים שלנו, שכתב מרן ראש הישיבה שליט"א ומשם תהיה תשובה גם להערתך השניה. (שלא רצינו לשנות מהנהוג ברוב העולם).

ניקוד "ותעתר לנו"

יש הבדל, שבפסוק "ויעתר לו ה'" התי"ו בסגול שהיא תנועה קטנה, משא"כ "ותעתֵר" שהתי"ו בצירי שהיא תנועה גדולה ואם נקראנה במלעיל תיהפך התנועה גדולה לקטנה.

דגש באות למ"ד בפסוק "ונטה-לו"

כאשר הה"א שרשית (כלומר מתוך השרש – נ.ט.ה) לא קיים הכלל דחיק או אתי מרחיק, וכמו "ועשה פסח" (פרשת בהעלותך) שהפ"א רפויה מהטעם הנ"ל.

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew