סדר המערכה
אחד הדברים המושכים את לבו של הקורא לקרוא מאמר, זה הסדר בו הוא כתוב. מאמר הערוך בצורה שאינה מסודרת, מעורר דחייה אצל הקורא, למרות שכתוב בסגנון נאה. הסדר פעמים רבות גם תורם להבנת הענין, וכמו שכתב בשו”ת הרשב”א (ח”א סימן שי”ד) על חכמי התלמוד, וז”ל: “מחכמת מחברי התלמוד להודיע עניינים גדולים דרך שתיקה, מתוך סידורן לבד”. גם רבנו הרמח”ל בספרו “המליצה” (פרק י”א) מגדיר את הסדר כ”עוזר אל ההשכלה עזר גדול ומקל לה את הטורח… מסקל את המסלה לפני השכל שיוכל ללכת בדרכי ההתבוננות בלי מכשולות”.
ופעמים שהקורא נמשך לקריאת המאמר, גם אם הנושא אינו מעניין אותו, רק בשל העריכה המסודרת. וכמו שכתב רבנו ירוחם בהקדמתו לספר “מישרים”: “כבר אמרו חכמי המחקר, כי דרישת החכמה לשני פנים (משתי סיבות), האחד למעלת הנושא, ואין הסדר טוב ושלם. והשני לו, בסדרה, אף על פי שאין בנושא מעלה יתירה, כי הנפש תתענג בטוב הסדר”. ורבנו הרמח”ל בספר “דרך תבונות” (פרק ט') כותב: “מטבע השכל האנושי לאהוב את החידוש, ובכל מקום אשר ימצא חידוש, המצאה, ומלאכה מסודרת ומתוקנת, הנה ישתעשע בו ויתענג. ועל כן כל מאמר שיבוא בסדר נכון ונאות, ינעם. ויותר שתהיה המלאכה בו המצאה חדשה ושומרת ערך מסודר – יותר יערב עליו”. והגאון רבי שלמה אל-עמי זצ”ל ב”אגרת מוסר” שלו כתב: “הזהר בכתיבתך, וסידור ספריך, כי כתיבת האדם וטוב טעמו, יובילו למרחקים ריח שכלו ושמו”.
ואכן, גדולי המחברים השקיעו רבות מזמנם היקר רק על סידור הדברים. הגאון רבי שלום משאש זצ”ל בשו”ת “שמש ומגן” (ח”ב סימן נ”ד) מעיד: “בהעתיקי ספר “דברי שלום” למר זקני שהיה גברא רבה… מצאתי ביניהם פסקים שיש בהם עשר טיוטות כפולות. וההפרש ביניהם הוא בסידור הפסק, פעם מקדים דבר זה ופעם מאחרו. וכך גם מעיד מרן הגר”מ מאזוז שליט”א על אביו האיש מצליח זצ”ל בספרו “דרכי העיון” (תחילת מאמר ג'): “ולא יֵאָמֵן כי יסופר, ועיני ראו ולא זר, כמה יגע אמה”ג זצ”ל בכתיבת שו”ת שלו, לסדר הדברים בסדר נכון, שלא להקדים המאוחר ושלא לאחר המוקדם, ושיהיו הדברים ברורים ובהירים, מובנים בהשקפה ראשונה ללא סיבוכים. ולפעמים היה חוזר ומסדר את הפסק כולו מחדש (כארבעים עמודים!) פעם ופעמיים ושלש בכתב יד קדשו למען ירוץ הקורא בו, והיה זריז מאד בכתיבה, ולא היה נחשב בעיניו לביטול זמן כלל”.
הנה כי כן, למדנו כי יש לכתוב בצורה מסודרת דבר דבור על אופניו, לא להקדים המאוחר, ולא לאחר המוקדם. הלא כה אמרו חכמינו ז”ל במסכת אבות (פרק ה' משנה ז') שבעה דברים בחכם, ואחד מהם “אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון”. צא וראה בתלמוד כמה פעמים העירו חכמינו ז”ל על סדר הדברים במשנה, מדוע פתח בזה ולא בזה (כמו בנדרים ב' ע”ב ועוד), וכן דקדקו במספר מקומות מפני מה סמך ענין זה לזה (כמו הקושיא הידועה “מה ענין שמיטה אצל הר סיני”). והגאון יעב”ץ בספרו “מגדל עוז” (עליית הכתיבה) מדריך את הכותב בצורה ציורית: “יש לחלק התורה שבכת'ב, שמעלה על הכתב ובא במגילת ספר כתוב, לערכו בסדר ראוי ונכון, לחלוקת הכתב לחצירות, והחצירות לבתים, והבתים לחדרים, והחדרים לעליות. וכל כיוצא בהן, הצד השוה שבהן סדר המערכ'ה”.
Google
תגובות