מי מקובל ומי מקבל?

הקול קולו של אלוקים, יוצא מתחת לכסא הכבוד, ובוקע אל חללו של היכל ה', ומאיפה? – מבין שני הכרובים הנצבים בהוד על הכפורת אשר על ארון העדות.
והשאלה שאלה, למה?! קולו של הבורא, קול גדול, יהדהד בבית קדשי הקודשים ישר, לשם מה צריך שיצא מעל ארון העדות, ומשם אל חלל קדשי הקדשים.
איננו בני דור המדבר שזכו ואיש האלוקים – משה רבנו, פסע בין יריעות אוהליהם, אולם מסר גדול ונחוץ נוכל לשאוב מנבואה מופלאה זו.
והתובנה היא זו: גם כשמוסרים נבואות אלוקיות, גם כשמחוללים נסים ופלאות, אותות ומופתים, שומה עלינו איפה להבחין: אם המקור של הדברים הנשגבים האלו הוא מתוך ארון העדות, מתוך התורה הקדושה השוכנת בהודו, אזי הנבואה היא אלוקית, והפלא הוא כח עליון. אך אם חלילה היא ממקורות זרים, כבר נצטרך לערוך בדיקה וחקירה רבת משקל…
והדברים אמורים כלפי דורנו אנו, דור הטבוע בבליל של “באבות” “ומחוללי ישועות” ו”המשבקי”ם” נאלצים לעבוד שעות נוספות, והעם סגולה שכמנו רץ אץ אחר כל משהו מפתיע, ומבטיח, אולי נמצא שם את חוט תקווה האובד להיאחז בו.                                              
ולא אחת, האשליות מתנפצות על סלעי השקר המתחזה, שלצערנו נחשף רק לאחר גל שכבר הספיק לסחוף אחריו טובעים רבים. פתאום צצים שמועות חשדות סיפורים, ובלבול נוסף מצטרף לספקנות היהודית שלנו. חוט התקווה שכמעט נמצא נעלם שוב, ועיננו תלויות לבורא: “לאן הפעם?”, מי הוא זה שליחו של אלוקים, מורה הדרך ומצמיח ישועות.
את סוד המשקל והמבחן התורה מגלה כאן: אם מאחורי הדמות מסתתרות שעות של עמל תורה, של שקידה, של דקדוק על קלה כבחמורה, חסידות בכל פקפוק של הלכה, רצינות וענווה כנה וטהורה, זהו ארון העדות! ומבין מקום זה עוד עתיד לצאת ישועות לעם ישראל.
אך כשמדובר באיש מופת שצץ ופורח בפתע פתאום ואין אחריו אלא אנשי ציבור, וסיפורי בדיות, מעולם הוא לא נתפס על ענווה נסתרת, וטרם נמצא מנצל כל זמן פנוי להתרפקות על תורתנו הקדושה, נדע כי המלצתה של התורה היא: “חבל על הכסף…” וד”ל.
אכן כזו היא התורה, כל אות ותג בה מאיר כפנס רב עוצמה, את עלטת החיים. 
רמז מעניין נוסף יש לומר בהקדים מה שנאמר בפרשת שופטים (יח) בה התייחסה התורה במפורש לשאלה זו העתידה לנקר בלב עם ישראל, “וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'” הכיצד נדע מיהו נביא ה', ומתי נביא ה' אכן מדבר בשם ה' ולא בשם אלוקים אחרים?
ומגלה התורה בבטחון ובהחלטות: “אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו”. דהיינו אם הוא חוזה נבואות והן לא מתממשות, הניחושים “מפספסים”, לא תגורו ממנו, תהרגו אותו על אף הצהרותיו כי נביא ה' הוא. מאידך אם הוא מזהיר על העתיד לקרות, מעיד בעם וזה אכן מתממש, זוהי העדות כי אכן הוא נביא ה'. וזהו שרומזת לנו התורה אם הנבואה יוצאת מתוך ארון 'העדות' יש 'עדות' עליו כי אכן דבריו מתממשים קבלו הנבואה מפיו, ואם מתבדות הרוג יהרג.

לעוד מאמרים של הרב יגאל כהן