לא השבית לנו גואל
בדורנו, ברוך ה', זקף הציבור הספרדי את גוו, והוא בבחינת חי נושא את עצמו. הוא מניב לתפארה אלפי בני תורה, אשר ממלאים את כותל המזרח של רבני הדור.
אך צריך לדעת כי לא תמיד נראו כך פני הדברים. כשהגיעו בני עדות המזרח לארץ, הממסד נישל מהם בכח את כל נכסיהם הרוחניים והגשמיים, עד שנותרו ללא משען ומשענת. אותה יהדות מפוארת וגדושה בחיי תורה, מצאה עצמה דוקא בארץ הקודש בתנאים ירודים, ולאט לאט הידרדרה והלכה בשבי השלטון החילוני שעשה את כל אשר לאל ידו בכדי לנתק אותה ממורשתה.
גם אלו שנותרו שומרי תורה ומצוות, החלו לרעות בשדות זרים ולאמץ מנהגים של קהילות אחרות, עד שכמעט נשכחה מהם מסורת אבותיהם. וכפי שהגדיר זאת מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א “השרידים המעטים בדורנו אשר המשיכו בדרך התורה, חסו בצל ישיבות אשכנזיות ושכחו כמעט מסורת אבותיהם. לא מבטא ומסורת ולא מנהגים, לא לימוד העיון ולא פסיקת ההלכה. אין להם שפה משותפת עם אבותיהם, ועל אחת כמה וכמה עם בני הדור החדש” (“קובץ מאמרים”, מאמר “מעמד גדול הדור”).
היה ברור שחייבים לעצור את ההתפרקות הרוחנית, אלא שלא נמצא מנהיג שירומם את קרנה של יהדות המזרח ויבלום את הידרדרותה.
ראה הקב”ה את עוניה של יהדות ספרד, והצמיח לה גואל ומושיע. מתוך הצדיקים המועטים שבכל דור ודור, עמד הקב”ה ושתל לה פודה ומציל, רועה נאמן, בדמות מורנו ורבנו גאון עוזנו ותפארתנו הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק”ל אשר קינא קנאת עמו, עצר בתושיה את תהליך המחיקה, והשיב ליהדות הספרדית את כבודה ותפארתה.
לפי רום ערכה וחשיבותה של נשמתו הזכה – גילו צדיקים יודעי סוד – היה עליה לרדת לעולם כבר בדורות קדמונים, בימי הגאונים, או בימי תור הזהב אשר בספרד, אלא שחס רחמנא על דורנו דור יתום, והשהה את ירידת נשמתו המאירה עד לדור זה, דור עקבתא דמשיחא, דור החשכה והבלבול, דור התשובה והתמורה.
סיסמת חייו היתה “תורה מחזרת אחר אכסניה שלה”, כשמטרתו העיקרית לגדל דור של תלמידי חכמים הלומדים במסורת יהודי ספרד, וכך להחזיר עטרת יהדות ספרד ליושנה.
לשם כך, חגר חבלי ברזל למתניו ושינס כוחותיו להפיח חיים רוחניים בבני עדות המזרח, ולרומם את מסורת הספרדים בהלכה, הן בעיני עצמם והן בעיני הציבור כולו. במלוא עוזו הוא התייצב והשמיע בצורה הברורה ביותר את קולה של המסורת הספרדית, כשהוא נותן לה מקום של כבוד בצד המסורת האשכנזית. בפעולותיו ויותר בעצם אישיותו, העניק מרן משב רוח מעודד לבני הישיבות הספרדים שיש להם את הכוח להצליח ברוב עוז ותעצומות.
במשך שנים רבות התייחס עולם התורה בזלזול כלפי גדולי יהדות המזרח, שלא קיבלו את היחס ואת המעמד לו זכו מקביליהם. בא מרן והקים להם שם ושארית בהאירו את גדולתם.
אין ספק כי בזכות תושייתו ומסירות נפשו, יכולים היום בני עדות המזרח לזקוף את קומתם, ולשכוח מהנחיתות שהיתה מנת חלקם בשנים שאחר קום המדינה. זכותו תעמוד לנו!
אך צריך לדעת כי לא תמיד נראו כך פני הדברים. כשהגיעו בני עדות המזרח לארץ, הממסד נישל מהם בכח את כל נכסיהם הרוחניים והגשמיים, עד שנותרו ללא משען ומשענת. אותה יהדות מפוארת וגדושה בחיי תורה, מצאה עצמה דוקא בארץ הקודש בתנאים ירודים, ולאט לאט הידרדרה והלכה בשבי השלטון החילוני שעשה את כל אשר לאל ידו בכדי לנתק אותה ממורשתה.
גם אלו שנותרו שומרי תורה ומצוות, החלו לרעות בשדות זרים ולאמץ מנהגים של קהילות אחרות, עד שכמעט נשכחה מהם מסורת אבותיהם. וכפי שהגדיר זאת מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א “השרידים המעטים בדורנו אשר המשיכו בדרך התורה, חסו בצל ישיבות אשכנזיות ושכחו כמעט מסורת אבותיהם. לא מבטא ומסורת ולא מנהגים, לא לימוד העיון ולא פסיקת ההלכה. אין להם שפה משותפת עם אבותיהם, ועל אחת כמה וכמה עם בני הדור החדש” (“קובץ מאמרים”, מאמר “מעמד גדול הדור”).
היה ברור שחייבים לעצור את ההתפרקות הרוחנית, אלא שלא נמצא מנהיג שירומם את קרנה של יהדות המזרח ויבלום את הידרדרותה.
ראה הקב”ה את עוניה של יהדות ספרד, והצמיח לה גואל ומושיע. מתוך הצדיקים המועטים שבכל דור ודור, עמד הקב”ה ושתל לה פודה ומציל, רועה נאמן, בדמות מורנו ורבנו גאון עוזנו ותפארתנו הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק”ל אשר קינא קנאת עמו, עצר בתושיה את תהליך המחיקה, והשיב ליהדות הספרדית את כבודה ותפארתה.
לפי רום ערכה וחשיבותה של נשמתו הזכה – גילו צדיקים יודעי סוד – היה עליה לרדת לעולם כבר בדורות קדמונים, בימי הגאונים, או בימי תור הזהב אשר בספרד, אלא שחס רחמנא על דורנו דור יתום, והשהה את ירידת נשמתו המאירה עד לדור זה, דור עקבתא דמשיחא, דור החשכה והבלבול, דור התשובה והתמורה.
סיסמת חייו היתה “תורה מחזרת אחר אכסניה שלה”, כשמטרתו העיקרית לגדל דור של תלמידי חכמים הלומדים במסורת יהודי ספרד, וכך להחזיר עטרת יהדות ספרד ליושנה.
לשם כך, חגר חבלי ברזל למתניו ושינס כוחותיו להפיח חיים רוחניים בבני עדות המזרח, ולרומם את מסורת הספרדים בהלכה, הן בעיני עצמם והן בעיני הציבור כולו. במלוא עוזו הוא התייצב והשמיע בצורה הברורה ביותר את קולה של המסורת הספרדית, כשהוא נותן לה מקום של כבוד בצד המסורת האשכנזית. בפעולותיו ויותר בעצם אישיותו, העניק מרן משב רוח מעודד לבני הישיבות הספרדים שיש להם את הכוח להצליח ברוב עוז ותעצומות.
במשך שנים רבות התייחס עולם התורה בזלזול כלפי גדולי יהדות המזרח, שלא קיבלו את היחס ואת המעמד לו זכו מקביליהם. בא מרן והקים להם שם ושארית בהאירו את גדולתם.
אין ספק כי בזכות תושייתו ומסירות נפשו, יכולים היום בני עדות המזרח לזקוף את קומתם, ולשכוח מהנחיתות שהיתה מנת חלקם בשנים שאחר קום המדינה. זכותו תעמוד לנו!
Google
תגובות