כסא רחמים שלי – רבי דוד עידאן שליט"א

הגאון רבי דוד עידאן שליט”א
בנו של הצדיק רבי שמואל עידאן זצ”ל (מנהל הישיבה), ומתלמידיה של הישיבה בארץ.
 
תפקיד כיום:
ראש כולל “תורת משה אמת” שעל ידי הישיבה, ובנוסף מכהן כאב בית הדין “משפט וצדק” שע”י הישיבה.

היכרות ראשונה עם הישיבה
את הישיבה אני זוכר כילד קטן עוד מימיה בתונס. באותו זמן משפחתי שהתה שם ארבע שנים וחצי, לרגל תפקידו של אבי זצ”ל כשליח מטעם הסוכנות היהודית להעלאת יהודים לארץ ישראל. בשנת התשכ”ה, כשהייתי בגיל שבע שבנו לארץ. כילד אני זוכר את דמותו הקדושה של רבי מצליח ושל הוריו זצ”ל. אבי זצ”ל היה ממקימי הישיבה כידוע, וכשהיה מבקר מדי פעם בישיבה היה מוליכני עמו. יותר מכך קשה לי לזכור.
 
זכרונות ראשונים
כאשר נרצח הרב הגדול זצ”ל, הייתי אחרי גיל בר-מצוה, ועדיין עומד מול עיני הזעזוע והכאב שאחז במר אבי זצ”ל בהגיע השמועה הנוראה. כמה חודשים לאחר מכן, עלו בני האיש מצליח לארץ ופתחו שוב את הישיבה יחד עם אבא בעזרת הנשים של בית הכנסת “בית רחמים” בפרדס כץ. וכאן יש לציין כי עלייתם של בני האיש מצליח ומגוריהם במקום, העלו את הרמה הרוחנית של השכונה, והדבר השפיע על כל אחד מאתנו. כמו כן התוודענו למוה”ר הגאון רבי רחמים מאזוז שליט”א שלמרות שהיה צעיר לימים היה בקי בכל סימני השו”ע.
 
התלמיד הראשון
למעשה, אני הייתי התלמיד הראשון של מרן ראש הישיבה בארץ. עוד לפני שנפתחה הישיבה, אבי ביקש ממרן שליט”א שילמד אותי, וזכיתי ללמוד אצלו במסכת בבא מציעא.
 
מאורע שלא יימחה
בליל פטירתו של הגאון רבי משה לוי זצ”ל נודע לנו בהפתעה כי מצבו קריטי. מרן ראש הישיבה שליט”א ביקש תיכף לבוא לבקרו, ומיד הסעתי אותו לבית החולים השרון שם היה מאושפז. כשהגענו, הרופאים הודיעו כי ישנה קריסת מערכות. רבים מתלמידיו ושומעי לקחו ישבו בפרוזדור וקראו תהילים בבכיות ובצעקות, ואילו מרן ראש הישיבה ירד לבית הכנסת שבתוך בית החולים, פתח את ארון הקודש, עמד מאחורי הפרוכת והתפלל במשך שעה ארוכה לרפואתו. בדרך חזרה אמר לי משפט מצמרר: “אילו היינו יודעים מוקדם יותר על מצבו של הרב, היינו קורעים שערי שמים”.
 
ציון-דרך
שנתיים לפני שנישאתי, מינו אותי לר”מ בבקרים, ואחרי הצהרים היינו שומעים שיעור ממרן ראש הישיבה. אחרי שמונה שנים כר”מ, מוניתי לראש כולל “תורת משה אמת”.
 
זכרון מתוק
אבי ואני היינו הולכים מדי שבוע לשיעורו של מרן הרב עובדיה זצ”ל שהתקיים בבית הכנסת משהדים בבני ברק, ופוגשים בדרשה את מרן ראש הישיבה שליט”א. אני נהגתי לרשום את השיעור, ופעם מרן הרב עובדיה זצ”ל הרצה את סדר השתלשלות הנשיאים, אך לא הספקתי לרשום מפיו את כולם. מרן ראש הישיבה שישב אתנו באותו ספסל, ראה זאת, לקח את המחברת והשלים את החסר. עד היום אותה מחברת שמורה אצלי.
 
'כסא רחמים' בשבילי:
הממשיכה היחידה של מורשת ספרד בדורנו. בלעדיה לא היה למורשתנו שם ושארית. למרות שרבו מקנאיה, בלב כולם מכבדים ומעריכים.
 
המיוחדות של הישיבה בעיני
לבד מכל המעלות שיש בישיבה, אני רואה בעצם קיומה נס משמים. ואסביר: הישיבה בעצם היותה, חיברה וחברת את כלל יוצאי תוניסיה לעולם התורני. אנשים רבים שבאופן טבעי היו שולחים את בניהם ללמוד במוסדות כלליים, חשים שייכות לישיבה ומתוך כך שולחים את בניהם ללמוד במוסדות הישיבה. אין זה דבר המובן מאליו, וזה לא קורה בעדות אחרות. גם אנשים שלא שולחים את בניהם למוסדות הישיבה, דרך הישיבה והעומד בראשה מוצאים עצמם מחוברים יותר לעולם התורה והמצוות. אני יודע אפילו על אנשים רבים בצרפת שמקפידים על תפלות ושיעורי התורה בהשראת הישיבה.
כמו כן יש לציין את רמת הלימודים הגבוהה בישיבה, אשר באה לידי ביטוי בבוגריה המגיעים אלינו לכולל ולכוללים נוספים. תיכף ומיד ניתן לזהות כי מדובר בבוגרי הישיבה בשל רצינותם, עיונם הזך וידיעותיהם הרבות. אין ספק כי הכל הודות להגאון רבי צמח מאזוז שליט”א אשר מוסר נפשו למען הישיבה וצוות הרבנים המסור.
 
השפעת הישיבה ביום-יום
הקפדה על תפלה בהגייה נכונה, ושמירת המנהגים והמסורת המפוארת.
 
דמות מרבני הישיבה שהשפיעה
כמובן מרן ראש הישיבה שליט”א. גדלותו התורנית שאין לה אח ורע, דרך האמת שהוא דבק בה ללא חת, ללא ספק השפיעו ומשפיעים. כשמרן שליט”א מדבר על נושא מסוים, אתה חש שבנפשו הדבר, הוא חי את הדברים ואת אמיתותם. כאשר היה יושב אתנו בדיונים כאב בית הדין, היית רואה את מורת רוחו הרבה מכך שאחד מבעלי הדין משקר. מרן שליט”א נושא דבריו ברמה והוא עשוי ללא חת, אינו חושש מה יאמרו ומה יגידו, ומביע דעתו דעת תורה. יש לכך משמעות מיוחדת, ובפרט בתקופה זו שעליה נאמר “פני הדור כפני הכלב” (על פי הפירוש הידוע).
 
חבר מימי הישיבה שהשפיע
מורנו הגאון רבי משה לוי זצ”ל היה ללא ספק הדמות ששינתה את פני הישיבה. היינו לומדים יחד חברותא. כאשר אתה רואה מישהו בגילך המגיע לדרגות עצומות, אי אפשר להישאר אדיש מכך. אציין למשל עובדה לדוגמא: למדנו יחד איזה מהרש”א קשה מאוד לפיצוח, הרב משה ביקש לצאת לחדר אחר כדי למצות את ריכוזו. לאחר כמחצית השעה שב עם הסבר בהיר ונהיר. לפני פטירתו ביקרתי אותו בבית חולים, הוא היה נתון ביסורים קשים, ובכל זאת לא הפסיק ללמוד. תנצב”ה.
 
שעה של קורת-רוח
שיעוריו של מרן ראש הישיבה שליט”א. היינו חייבים להכין את השיעור היטב היטב. ביום שלא היית מכין טוב, לא היית יכול ליהנות מהשיעור. לפעמים בחור היה אומר משהו, וכדי לעודדו, היה מרן שליט”א מפתח את הדברים ומוציא מזה חידוש יש מאין. אני זוכר שלימדנו בכולל מסכת גיטין, ולפעמים מרן היה נכנס באמצע מהר”ם שיף, והיה מפליא לראות איך ישר הוא צולל לעומק הסוגיא כאילו ישב אתנו מתחילת השיעור.