יש לנו אהבה והיא תנצח!!!

קצת קשה להבין את הבלגאן סביב ליל הסדר? על מה כל המהומה? למה יציאת מצרים היא מרכיב כל כך חשוב בחיינו? אם נסתכל קצת על ההיסטוריה, הרי ה' ברא את האדם מאפס, אז לשחרר אותו מאיזו צרה, זו בעיה בשבילו? מה ההתלהבות מהאפקטים והניסים? בורא כל צריך להראות לנו את כוחו בקוסמות?

התשובה לזה, שהקסם הוא לא מהות החג, כי מורכבותו הבלתי נתפסת של העולם הסובב אותנו, והסדר המופתי בו הוא ערוך, מחייבים הכרה בבורא, בעולם בו כל תא חי, דומה למפעל ייצור עם מכונות מתקדמות, כאשר הוראות ההפעלה של המפעל נמצאות בדי-אן-אי של התא. וכל תא הכי פשוט מכיל כ- 10,000,000,000,000 בייטים של מידע. המספר הזה הוא פי עשרה, ממספר כל המילים שבכל הספרים של הספרייה הכי גדולה בעולם! אגב המידע, זה לא רק מחסן נתונים… התא גם דואג להשתמש בו…

ההבנה שיש בורא לעולם, אצל רוב הפילוסופים היא כמעט מוכרחת, אלא שההנחה הזו עוררה שאלה קשה: נכון שה' ברא את העולם, אבל מדוע יש כל כך הרבה סבל בעולם? בעיה קשה זו, גרמה לפילוסופים לפתח תיאוריות ששייכו לה' את בריאת העולם, אבל פטרו אותו מכל ההשלכות לכך. זוהי תיאוריית “השען”: כפי שהשען בונה את השעון ומפעיל את המנגנון שלו, ובכך תמה ונשלמה עבודתו, כך גם ה' – ברא את העולם, קבע את חוקי הטבע, ולאחר מכן, “הוא אומר לנו יפה שלום…”

במילים אחרות, לטענתם, חוקי הטבע שקבע האלוקים בבריאת העולם, פועלים כרגע באופן עצמאי, הם גורמים למשל, לילדים לחלות במחלות סופניות, לרעים לנצח את הטובים ועוד… האלוקים אינו יכול, או אינו מעונין להתערב בכך. הוא הפקיד את “מפתחות המכונית” בידיו של הטבע, וזה יכול לנהוג בצורה פרועה, ככל שיעלה בדעתו. אלוקים הוא רק יצרן המכונית, ולא “הנהג”. אחת המסקנות מתיאוריה זו היא, שהאלוקים לא יודע ולא איכפת לו מה קורה, כי אם ידע, כולם היו בוודאי בריאים, עשירים וחכמים..

כדי להרוס את כל ההבנות השגויות האלו, יש את סיפור יציאת מצרים. הנקודה המרכזית בסיפור יציאת מצרים היא, לא הקוסמות והאפקטים, אלא המניע, הסיפור הוא לא מצגת על כוחות ה', אלא סיפור אהבה, זה סיפור על גודל אהבתו של ה' לבניו. סיפור האהבה המיוחד בין עם ישראל לה', התגבש והתעצם בליל הפסח, הלילה בו יצאנו ממצרים.

במדרש נאמר, כי כשהגיע משה אל בני ישראל, ואמר להם כי החודש יִגָּאֲלוּ, הם שאלו אותו: “איך ניגאל, כשכל מצרים מלאה בעבודה זרה שלנו?” על כך משיב משה, כי מאחר וה' רוצה לגאול אתכם, הוא יתעלם מעבודת האלילים שלהם, והוא “יקפץ על ההרים” – על כל המכשולים.

וכמובן שאז הם הקשו ושאלו אותו: “איך ניגאל אם עברו רק 210 מתוך 400 שנות העבדות שעלינו לרצות?” על כך ענה משה, כי מכיוון שה' משתוקק לגאול אותם, הוא יתעלם מהחישובים, והוא שוב פשוט “ידלג על הגבעות”.

אם נשים לב, אפילו שלא הגיע לנו להיגאל, בורא עולם התעלם מהכל וגאל אותנו, אם היינו משאירים את זה בידי הטבע, היינו עדיין כפופים למצרים, יציאת מצרים מראה, כי לבורא העולם אכפת מכל אחד מאיתנו.

ובנוסף, התורה מדגישה שהיה זה ה' בכבודו ובעצמו שבא להוציא את עם ישראל. הפסוק אומר: “ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור… ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים אני ה'” – אני ולא שליח, אני ולא מלאך, אני ה' ולא אחר. ה' מגלה מעורבות אישית, האם ה' לא היה יכול לגזור פשוט, שהבכורות שבמצרים ימותו גם בלי כל הדילוגים והפסיחות הללו? מה משמעותה של מעורבותו האישית? התשובה פשוטה, רק אהבה מביאה למעורבות, זה מה שחשוב לשנן בערב הזה, שיש כאן סיפור אהבה ששום דבר לא יכול לו…

ובכן, לא נעים לומר, אבל קיים מכשול אחד שיכול לעמוד בדרכה של אהבת ה'. ה' יכול לאהוב אותנו, אבל הוא לא יכול לגרום לנו להאמין שהוא אוהב אותנו. לכן הלילה הזה נצטווינו לשנן לנו ולבנינו עד עולם, שה' רוצה ואוהב אותנו, ומעורב אישית בכל הסובב אותנו. זה ברור שיש לו יכולת לבצע כל דבר, אבל לא לשם כך נתכנסנו היום, אנו מתאספים ומספרים את הסיפור, כדי לומר שיש לו לאלוקים רצון, שיש לו איתנו כאן סיפור אהבה, והיא תנצח…