חיכוכים וחילוקי דעות

“וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְֹטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ, וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָֹא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָֹא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו, וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים”.

גם אני במקום יוסף הייתי בוכה, שבע עשרה שנה אני נותן לכם מכל הלב, שבע עשרה שנה שאני מקווה שאיחינו את הפצעים, שאנחנו נמצאים כבר במקום אחר, שהלבבות נקשרו, ופתאום מסתבר לי שאתם חושבים שהכל משחק, שזה אומר שהלב שלכם עדיין רחוק, כל כך רציתי להרגיש אחווה, הרי אם הלב שלכם היה פתוח, בטוח שהייתם מרגישים את האהבה, הייתם מרגישים את עומק הקשר, פתאום מתברר לו שמבחינתם הכל הצגה… שהלב עדיין סגור…

כל הנסיונות שעשה יוסף הצדיק לאורך השנים לפייסם – הטוב שהשפיע עליהם במצרים, ההסברים ההיסטוריים והאמוניים “לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים” – כל זה לא הועיל, ועדיין האחים “סגורים”, הם חוששים מנקמה, הם עדיין בתסריטי מלחמה, ובתסריט הזה הוא לא האח, הוא האויב, מה עוד נשאר לו כדי להפוך את לבם? וגם אם יעשה נסיון נוסף, זה ישפיע אולי זמנית, אך בסופו של דבר, הכל שוב יחזור על עצמו, הם יחשבו שהכל דיפלומטיה. והמחשבה הזאת מביאה אותו לתסכול, ליאוש ולבכי.

הניתן להתגבר על הבכי? על התסכול מחוסר היכולת להוכיח אכפתיות, מחוסר ההצלחה ליישב את האהבה בתוך הלב, האם יש דרך להוכיח שמה שלא יקרה, מה שלא יעבור עלינו תמיד נהיה מאוחדים, בואו נראה איך יוסף מנסה: “וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם”.

המדרש עומד מבאר את המילים “וידבר על ליבם” – אמר להם דברים המתיישבים על הלב, אמר להם ומה עשרה נרות לא הצליחו לכבות נר אחד, אז נראה לכם שנר אחד יכול לכבות עשרה נרות…

מזה הם נרגעו? זה דברים המתיישבים על הלב? האנשים האלה שקשקו מפחד ובצדק, הם הציעו את עצמם לעבדים, זאת אומרת שבתפישה שלהם זו האופציה הפחות גרועה, למה כי יוסף היום הוא לא אחד, הוא הרי לא חשב לטפל בהם במו ידיו, יוסף הוא השליט הכל יכול של האימפריה המצרית, מילה אחת שלו ו… מה יש בתשובה הזאת שכל כך הרגיעה אותם?

התשובה היא שיוסף בא בעצם לשנות להם את ההסתכלות, עשר פריטי חומר נגד פריט אחד, אין ספק שעשרת הפריטים ינצחו, אבל יוסף לקח בכוונה דוגמא של נר, של שלהבת, כאשר שלהבת מתקרבת לשלהבת היא לא מכבה או הורסת, היא רק מעצימה את השלהבת שהיא מתחברת אליה. וזה מה שאומר להם יוסף, אנחנו לא חומר אנחנו מעל החומר ואנחנו רק יכולים להתחבר ביחד, לא להילחם.

הוא הביא להם הוכחה שהם לא נמצאים במישור החומרי, מזה שעשרת האחים יחד לא הצליחו לנצח אותו – אדרבא הם בריב איתו גרמו לו רק להתעלות, שום חומר בעולם לא מתנהג בצורה הזו, וזה הסימן שהם עשויים ממשהו אחר. שאינו יכול להתכלות מריב עם אח, רק לגדול מזה, וזה מה שהרגיע אותם…

כולנו בורחים מחיכוכים, מחילוקי דעות, לא נעים לנו להרגיש מתווכחים או מתנגדים, אבל אם רק היינו יודעים איך, איך להרגיש שאנחנו רק מגדילים אחד את השני, אם נבין שכל בירור כזה רק מעלה אותנו למעלה, נחשוש קצת פחות מכל הערה, ונאמץ קצת הסתכלות של יוסף שבעצם אומר כל דבר יכול רק להוסיף לי… אולי משהו יתווסף גם לנו!!