בסיבוב הקרבות הבא…
בחג חנוכה אחד, מישהו הצליח להחדיר לליבי ספק, האם באמת יש על מה לחגוג ועל מה לשמוח? בחנוכה אחד בעיצומו של יום השבת תהיתי בצער רב האם יש בכלל ערך בכלל לניצחון ההוא…
היה זה אחרי שנשאתי דרשה בליל שבת במלוא ההתלהבות, על גודלה של מסירות הנפש וההצלחה המופלאה בניצחון של מכבים על היוונים, ובגודל הנס שארע, ועד כמה חובתנו להודות ולהלל.
כשירדתי, עצר אותי אדם דאוג מן הקהל, הוא דיבר בשקט ובכאב ואמר, אני לא בטוח שהמלחמה הזו עם היוונים נגמרה, ובכל מקרה אני לא חושב שהניצחון הוא שלנו, יכול להיות שניצחנו בקרב הספציפי ההוא, אבל בטווח הארוך תרבות יון היא זו השולטת בעולם, העולם המערבי היום הוא בן בנה של התרבות הזו, אז במישור הכלל עולמי הפסדנו, וגם במישור המקומי במגרש הביתי שלנו, במלחמה על צורתו של עמנו. אם אתה שואל אותי הרוב החילוני הוא יציר כפיה של תרבות יון, התרבות הזו מכה בנו ללא הרף אנחנו נסוגים יום יום, אולי ניצחנו בקרב ההוא אבל במלחמה הכוללת במאזן הסופי אנחנו מפסידים לפחות בנקודות אמר האיש ולא יסף.
היה זה אחרי שנשאתי דרשה בליל שבת במלוא ההתלהבות, על גודלה של מסירות הנפש וההצלחה המופלאה בניצחון של מכבים על היוונים, ובגודל הנס שארע, ועד כמה חובתנו להודות ולהלל.
כשירדתי, עצר אותי אדם דאוג מן הקהל, הוא דיבר בשקט ובכאב ואמר, אני לא בטוח שהמלחמה הזו עם היוונים נגמרה, ובכל מקרה אני לא חושב שהניצחון הוא שלנו, יכול להיות שניצחנו בקרב הספציפי ההוא, אבל בטווח הארוך תרבות יון היא זו השולטת בעולם, העולם המערבי היום הוא בן בנה של התרבות הזו, אז במישור הכלל עולמי הפסדנו, וגם במישור המקומי במגרש הביתי שלנו, במלחמה על צורתו של עמנו. אם אתה שואל אותי הרוב החילוני הוא יציר כפיה של תרבות יון, התרבות הזו מכה בנו ללא הרף אנחנו נסוגים יום יום, אולי ניצחנו בקרב ההוא אבל במלחמה הכוללת במאזן הסופי אנחנו מפסידים לפחות בנקודות אמר האיש ולא יסף.
אולי הוא צודק, אולי את כל ההישג שהושג בדם ויזע בימים ההם, אנחנו זורים לרוח בזמן הזה? אולי אנחנו בעיצומו של קרב ואנחנו אפילו לא מרגישים, אולי אנחנו בכלל בצד המפסיד ואנחנו ישנים בעמידה, מה אגיד לכם באתי משולהב, ופתאום הרגשתי שאני לא בטוח שאני יודע הכל, מעטות ההערות שמצליחות לנדנד אותי מתפיסת עולמי, זו מטלטלת אותי עד היום… כל תשובה שאענה היא בערבון מוגבל, כי בשאלה הזו יש אמת מסוימת שכדאי שניקח לתשומת ליבנו, אבל בכל זאת רק כדי שנדליק נרות יותר בשמחה, פטור בלא כלום אי אפשר.
חכמת יון נקראת בלשון רבותינו “חכמות חיצוניות”, שימו לב אין אלה טיפשויות חיצוניות הם חכמות ראויות לשמם, אלא שמנגד לחכמה החיצונית הזו אנו טוענים שקיימת גם חכמה פנימית מהותית רוחנית, תורת ישראל וחכמתו הם חכמת הפנימיות, אנחנו בסך הכל ביקשנו לשמר את יהדותנו ואת טענתנו הנצחית שיש לאדם נשמה ורוח, שמלבד זה שלעולם הזה יש לו המון חוקי טבע חיצוניים, שאנחנו בעיקרון מכירים בהם, יש גם כן המון חוקים בפנימיות, הבעיה מתחילה כשהחיצוניות משתלטת על הכל.
היוונים כבשו עמים רבים והם די הסתדרו איתם, היוונים לא התנגדו לקבל חכמה מהמצרים, מממלכת אשור, בבל ופרס, הם ידעו להשתלב איתם ולשלב אותם בתוך חכמתם יפה מאד, כי הם מדברים באותו לוֶול ובאותה רמה, חיצוניות! השיח ביניהם הוא שיח לגיטימי, אבל רק אנחנו מהווים להם אבן נגף, מבחינתנו שיחה איתם היא שיחה עם חרשים, אנחנו מכניסים למשוואה המתמטית השכלתנית שלהם כל מיני נעלמים רוחניים שמשום מה משבשים להם את כל התרגיל, חשבון זה חשבון ואם מישהו מסביר להם באמצע שיעור חשבון, שמועטים לפעמים הם יותר ממרובים רק בגלל הרוח והלב והעזרה מלמעלה ועוד כל מיני דברים עלומים, הם רוצים פשוט לחנוק אותו.
אנחנו לעומתם, מעולם לא ניסינו לכבוש את יון על מנת לקעקע את תרבותה וחכמתה, ברשימת היעדים של יהודה המכבי לא מופיע אחרי כיבוש המקדש לכבוש את יון, כי ליופי החיצוני ולחכמה החיצונית יש מקום נכבד בעולמנו, חכמת החיידקים החיצונה היא חכמה חשובה, וחכמי ישראל מעולם לא שאפו לבטל אותה, אנחנו רק קראנו בקול שלא רק החיידקים החיצוניים קובעים אלא גם פנימיותו של האדם חשובה לאין ערוך בכושר העמידות שלו, ובזכות ניצחוננו העולם כולו מכיר בפנימיות ויודע היום שכשאדם שמח מאושר ובריא נפשית הוא פחות חולה והוא עמיד יותר בפני פגעי הזמן והחיידקים, ואדם שהוא מדוכא ונפול, כל יומיים נדבק בו חיידק אחר, היום כולם יודעים שיש מקום לרוחניות כולם יודעים שדוד עם רוח עדיף על גולית נפוח, העולם היום מדבר רוחניות, החיצוניות קיימת ותישאר ברמה מסוימת אבל היא מתקנת והולכת, היא כבר פחות חונקת את הפנימיות.
אז לסיכום, זה שעודנו חיים וקיימים ונושאים את לפיד האמונה – זה הנצחון בהתגלמותו, וחוץ מזה רוב ככל העולם היום מאמין באל אחד בניגוד גמור ליוונים, אמונה באל אחד היא תחילת הבנתה של הפנימיות, העולם כולו מכיר היום בכוחה של רוחניות לשנות דברים בעולם הפיזי, אז הנצחון הוא שלנו ויש לנו על מה לשמוח, ועדיין אחרי הכל, האמת הפשוטה היא שכל הישג צריך שימור וטיפוח, קחו את זה לתשומת ליבכם בביס הבא בסופגניה…
Google
תגובות