עיוות המידע (פרק ה’)

מתוך סדרת המאמרים: “לשנות! זה בידים שלך”.
מהרב אלחנן עזרי שליט”א

מה יותר גדול רבע או חצי?

כאשר הצגתי שאלה זו בפני בני אדם שונים חלקם הגדול השיב מיד כי בוודאי החצי גדול יותר

אך למעשה שאלה זו לא מוצגת כראוי, ובעצם אינה שאלה נכונה.

כל דבר נמדד ביחס, חצי או רבע מדבר שווה, בוודאי שהחצי גדול יותר, אך אם אציג לצורך העניין חצי תפוח מול רבע אבטיח כאן הרבע גדול יותר.

מהו עיוות?

עיוות זהו הסתכלות על מה שהתרחש, בדרך כלשהי, על פי תפיסה שמונחת לאדם במוח, דבר שיש לו התבססות במציאות וייתכן שכך אכן ארע אך אין זה אמת מוחלטת מאחר ובמוחו של האדם ישנו עיוות, כל דבר שיקרה התואם למאורע המקורי שייצר את העיוות, יגרום לאדם לשבש את המציאות ולהתאים אותה לתפיסת עולמו.   

כך נוצר עיוות

כאשר אדם לא מבחין בהבדלים שבין דבר לשני או שמאבד את היחס בין ענין לעניין התוצאה היא עיוות המידע, במוחו נוצר עיוות ובעצם יושב במוחו “מונח”  לא נכון, שלעיטים קרובות עשוי להוביל אותו אל פרשנות לא נכונה 

העניין הוא, שאנו נוטים לקטלג אצלנו מושגים שונים בעיוות גמור. כאשר מונח כלשהו

“מעוות” מתקבע אצל האדם, בשעה שאינו נכון,  הוא הגורם אל פרשנות מוטעית.

דבר שעשוי להוביל להיתקלות רק מחוסר הבנה.

מה השעה?

הרב ישראל (שם בדוי) הוא מלמד מנוסה שנים רבות באחד מתלמודי התורה באזור המרכז,

את התלמידים חינך הרב להקפדה על זמנים ברמה מדויקת, וככזה דרש כך גם מעצמו, בכל יום הוא התייצב בכיתה בשעה שמונה ועשרים פותח את תפילת השחר עם תלמידיו, באחד הימים אירע והמלמד התאחר להגיע לתלמוד תורה ומשהגיע שעת התפילה החלו התלמידים  להתפלל נאמנים לחיוכו של רבם.

כאשר המלמד נכנס לכיתה היה זה כבר בשיאה של התפילה, הלה התיישב בכיסאו, בזווית עינו קולט את אחד התלמידים ניגש אליו, חושף מעט את זרעו ומצביע על השעון שענד על ידו.

המלמד היה נסער כזו חוצפה עוד לא פגש מימיו שתלמיד ייגש למלמד ויוכיח אותו על איחור? חייב להגיב על דבר שכזה ובחומרה הרהר הרב, וללא מחשבה נוספת מיהר המלמד להושיט את ידו, וסטר לתלמידו בפניו, ומורה לו לשוב למקומו.

בערב צלצל הטלפון בביתו של המלמד מעבר לקו היה אביו של התלמיד שביקש לברר מדוע סטר לבנו, המלמד הביו שזו הזדמנות להשפיע על התנהגות הילד גם דרך אביו החל להסביר שהמעשה שנעשה גובל בחוצפה וכו’

אך כאן הפתיעו אביו של הילד וסיפר לו אתמול בערב נערכה לילד מסיבת יום הולדת וסבא שלו הביא לו שעון מתנה הילד התרגש מאוד והכריז מחר הראשון שארה לו את השעון זה המלמד שלי ובבוקר ההזדמנות הוא ציפה לזה כל הבוקר ובהזדמנות הראשונה שראה את המלמד ניגש בכדי להראות לו את השעון אך היה זה באמצע התפילה זמן שאינו יכול לדבר לכן הצביע בידו להראות את השעון.   

 במוח של המלמד ישנה תפיסה שבמקרה זה הינה “עיוות” והיא כאשר אדם ניגש אליך ומצביע על שעונו כוונתו לומר לך ראה מה השעה, דבר שנכון במהותו ובמקרים רבים תואם למציאות אך לא תמיד       

עיוות זה, נתפס אצל אמרו כמונח אמתי ומהסתכלות שלו כך זה הפירוש לנאמר או למאורע.

דבר שעשוי להוביל אל פרשנות מוטעית, לסיטואציה שתתרחש.

קטן או גדול

 הגמ’ מביאה את הפסוק “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה “

ושואלת וכי יראת שמיים זה דבר קטן?

ומיד מבארת שאכן בייחס למשה רבינו זה דבר קטן.

אכן ביחס לשאר העם זהו דבר גדול יותר!

דבר יכול להיות תואם מאוד כלפי אדם מסוים, או בעניין כלשהו ומאידך לא נכון על אדם אחר או בעניין שונה.

עלינו ללמוד להבחין בין דבר למשנהו, ישנם דברים שנכונים על עניין מסוים אך לא באחר. הכלל הוא. לא לשאול מושג מעניין כלשהו ולהדביק אותו על אחר לפני שאכן נוודה את התאמתו.

הכללה ועיוות

עיוות המידע והכללת המידע דומים זה לזה, אך ההבדל שביניהם הוא

שבהכללת המידע, המוח מכליל דבר שנאמר או שנקלט בנושא מסוים ומכליל אותו על דבר אחר בעניין דומה.

בעיוות המידע, המוח לוקח מונח כלשהו שנכון במקומו, ומשבץ אותו בנושא אחר לא קשור

בשורה התחתונה, התוצאה של שני המסננים הנ”ל זהה אך הדרך המובילה לשם שונה ומאחר שכל סינון מתפתח בתחילת העניין שהוא נוצר נדרשת שימת לב לתהליך ההיווצרות שלו.

כאשר נוצר במוחו של אדם עיוות  בעניין כלשהו, מלבד תקשורת לא נכונה העשויה להיווצר בשל כך, הדבר עשוי לפגוע גם בו אישית

אם האדם יבקש לפתח ענין כלשהו, או להצליח בדבר מה, ובמוחו שוכן מונח העשוי להוות עבורו “עיוות” באותו עניין הדבר יכול להוות עבורו מכשול

ומאחר והדבר מתבצע באופן טבעי ובתהליך מוסכם (ראה מודל אפרת) כאן נדרשת שימת לב של האדם אל כל מאורע באשר הוא ולא להיות נגרר, ובכלל לדעת כיצד להשריש בתת המודע מונחים נכונים

(ועל כך בפרקים הבאים).