לא די בחירות הגוף!

במבט ראשון נראה שחג הפסח וחג השבועות, אינם קשורים אחד לשני, אולם מרן אבי הישיבה הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל בספרו “כתר כהונה” (דרוש ח”י לשבת כלה), מותח קו ישיר בין חג הפסח לחג השבועות, וטוען שחג הפסח לא בא אלא בשביל חג השבועות, כמו שנאמר “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה” (שמות ג, יב). והחוט המקשר ביניהם הוא ספירת העומר שבאה “להדק ולקשר חג הפסח וחג החירות עם חג השבועות חג התורה”.
 
וכיצד חג השבועות משלים את חג הפסח? את חג הפסח אנו חוגגים לזכר חירות הגוף שנגאלנו משעבוד מצרים. אולם חירות הגוף כשהיא לעצמה אינה חירות גמורה, ואדרבא, יכולה היא להביא נזק בכנפיה. אדם הזוכה לחירות הגוף בלבד, עלול להתנהג כבהמה שמשלחים אותה לחפשי והיא הולכת ומזיקה את הבריות. וגם אומה שלימה שזוכה לחירוף הגוף בלבד, ואין לה חוקים ומשפטים ושופטים ועונשים, מיום ליום ירבה בה פשע ורשע וחרב איש באחיו.
 
כשיצאו ישראל ממצרים, השיגו אמנם חירות גופנית, אך עדיין לא קנו חירות שלימה, עד שבא מתן תורה והשלים להם את חירות הנשמה. התורה הקדושה משחררת את נשמת היהודי מן העבדות הגדולה להיות משועבד ליצרו הרע, וכמאמר המשורר רבי יהודה הלוי זצ”ל (בפיוט “ה' נגדך” שאומרים ביום הכפורים) “ואיכה אעבוד צורי בעודי אסיר יצרי ועבד תאותי”.
 
לאחר יום ראשון של פסח שבו השגנו חירות הגוף, אנו מיד מכינים עצמנו לחירות הנשמה, ולזה צריך הכנה גדולה, ולכן מליל שני של פסח אנו מתחילים בספירת העומר שבעה שבועות כענין ספירת שבעה נקיים של הכלה, ובגמר שבעה נקיים, בא חג שבועות אשר בו באו עם ישראל הכלה הכלולה בברית הנישואין עם מלך מלכי המלכים הקב”ה ישתבח שמו לעד.
 
ולפי זה מסביר הגאון מוהרח”ך זצ”ל מדוע מדוע קרבן העומר הראשון והחשוב שמתיר לאכול מהתבואה החדשה, בא דוקא מן השעורים שהם מאכל בהמה, ומה נשתנה מחג השבועות שבו באים שתי הלחם מחיטים שהם מאכל אדם? אלא שבחג הפסח שהשגנו רק חירות הגוף, מקריבים מאכל בהמה, אבל אחרי שסופרים חמישים יום ומגיע חג מתן תורה שבו השגנו חירות שלימה והגענו למדרגת האדם השלם, אנו מקריבים ממאכל אדם, להורות שעל ידי התורה השגנו חירות של בני אדם ולא חירות של בהמות.
 
יש החושבים כי לאומיות עמנו נובעת מכך שיש לו מדינה וצבא וכו', אך מכאן מסיק רבי חויתה כי אין לאומיותינו נובעת אלא מכח תורתנו, וכמו שאמר רבי סעדיה גאון “אין אומתינו אומה אלא בתורותיה (תורה שבכתב ותורה שבעל פה)”. ונסיים במלותיו של רבי חויתה: “ספירת העומר מלמדת אותנו לקח שאי אפשר להפריד בין הדת והלאומיות כי הם קשורים זה לזה כשלהבת הקשורה בגחלת”.
 
יזכנו ה' להשיג מהחגים הבאים לקראתנו לשלום – חירות הגוף והנפש, בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.