259
ניגודים שיצרו מנהיגות – שנתיים לפטירת מרן
דומה כי הדבר המדהים ביותר באישיותו רבת הגוונים של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל, היא יכולתו המופלאה להכיל ולשלב בין תכונות קוטביות ממש. מסוגלות נדירה לה זכו יחידים במרוצת הדורות.
מצד אחד להיות שקוע בתורה בצורה שאין לה אח ורע, ואפילו לא לשים לב לראש הממשלה ופמלייתו הנכנסים, ומצד שני לצאת אל העם ולהיות מעורב בעת הצורך לפרטי פרטים בנבכי הפוליטיקה. רגליים הנטועות היטב בקרקע, וראש הנוגע במרומים.
מחד גיסא להיות רך כקנה לכל אדם, ומאידך גיסא קשה כארז כאשר מדובר במערכות על קדשי ישראל. להתרגש מבכיו של תינוק, ומנגד לעמוד איתן מול אקדח שלוף של שוחט סורר. לכתוב תשובה עמוקה בהיתר עגונה, ורגע אחר כך לשבת עם ילד יתום, לצחוק עמו ולרדת למקומו.
בו זמנית לטפל בענייני קירוב המשפיעים על מאות אלפי אנשים, ומאידך להתעסק בקירוב של יהודי אחד ולקחת אותו כפרויקט אישי. מהשיעור ב’יזדים’ לרבבות אנשים, ללכת לביתו של בעל-תשובה כדי להשפיע על אשתו להוציא את מכשיר הטלויזיה מהבית.
לשמש כגדול הדור לבני תורה ורבנים, ומאידך להיות רועה ומנהיג לבעלי בתים ופשוטי עם. להוציא מחד ספרים עמוקים מלאי חידושים המיועדים למי שתורתם אומנותם, ומאידך לחבר ספרים שכל בר בי רב דחד יומא יכול להתחבר אליהם. להתבטא בכתיבה בשפה גבוהה ורבנית, ולפשוט צורה וללבוש צורה כאשר מדובר בדרשות להמון העם, עד כי המעיין בספריו שו”ת “יביע אומר”, לא יאמין כי הכותב והדורש – אחד הם[1]. לכתוב את “יביע אומר” העמוק ומנגד את “יחוה דעת” הבהיר.
בדרך כלל בקיאות באה על חשבון החריפות העומק והעיון. לא כן בספריו של מרן, ישנו שילוב מדהים של בקיאות עצומה, משולבת עם עיון והבנה דקה ומעמיקה.
לצעוד בזהירות על הגבול הדק שבין פסיקה רחימאית והקלה עד כמה שאפשר לבין שמירה על מסגרת ההלכה בלא להתפשר. ובמקום שאי אפשר להקל, לזעוק ולפרסם החומרא בכל מקום (ראה ערך פאה נכרית).
בהספדו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל על הגר”ח מבריסק זצ”ל, התייחס הרב לתכונותיו של הגאון המנוח ואמר: “כל מי שבא במחיצתו של הגר”ח, לא יכול היה להגדיר את תכונות אופיו, כדרך שרגילים אנו להגדיר בני אדם: רחמן או אכזר, קמצן או נדיב, כעסן או סבלן וכו’. מדוע לא היה אפשר להגדירו? מפני שכל מעשיו והתנהגותו היו על פי התורה! בכל רגע ורגע ובכל ענין וענין, היה נוהג כפי שהתורה מצוה עליו להתנהג באותו רגע”.
מחומר כזה קרוצה אישיותו של מנהיג עובד-י’ה! גם כאשר מדובר בתכונות סותרות, הוא יכול למשול על רגשותיו ולשנות את אופיו ולהתאימו לכל מצב כרצון בוראו ולטובת עמו.
דומה כי יכולת שילוב זו היא שהביאתו לכלל שלמות מנהיגותית.
לשמו ולזכרו תאוות נפש!
יהי זכרו ברוך!
[1] בהספדו על הראשון לציון הגרב”ץ עוזיאל זצ”ל (מאור ישראל דרושים עמ’ ר”צ) עמד מרן על דמותו של מנהיג וכך כתב בלשונו הזהב: “יש מנהיג גדול בתורה שאינו יכול להנמיך קומתו לחשב טובת הציבור וההמון הפשוט, אך הוא נורא על כל סביביו החופפים אותו, אלו התלמידי חכמים שבדור שמתחממים לאורו, ואילו ההמון הרחב נשארים כצאן בלי רועה. ויש להיפך. אך המנהיג הדגול אשר ה’ חפץ ביקרו, זה היודע להנהיג את כל שכבות העם, כשנמצא בין תלמידי חכמים גדולים בתורה, ימצא מקום להתגדר בחידושים ופלפולים עמוקים כמדתו לכל רוח, וכשימצא בין דלת העם, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף באורך רוח ובהסבר פנים בדברי אגדה המושכים לב כל אדם, וימצא מסלות בלבבם, הכל לפי השומעים, וכאב את בן ירצה”. והדברים הולמים בדיוק את מנהיגותו של מרן עצמו.
תגובות