הלכה יומית (שני) – מתי זה “ממחרת הפסח”?

עכשיו קראנו “ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמשה עשר יום לחודש הראשון, ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים”. מתי יצאו בני ישראל ממצרים? ביום ט”ו בניסן. וא”כ גם הפסוק ביהושע שאמר “ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי”, זה בחמשה עשר בניסן. אבל זה לא נכון, רבותינו אומרים בקידושין (דף ל”ז ע”ב) שהקריבו את העומר ואח”כ אכלו מצות, מתי מקריבים את העומר? בט”ז בניסן. היכי משכחת לה “ממחרת הפסח”? זה ט”ז או ט”ו?

ויש כמה תשובות על זה. אבל התשובה הפשוטה והישרה ביותר, של ר”י – רבנו יצחק הזקן בעל התוספות. בקידושין שם כותבים התוספות את השאלה הזאת בשם אבן עזרא – רבי אברהם אבן עזרא, איך יתכן פעם “ממחרת הפסח” זה חמשה עשר בניסן ופעם “ממחרת הפסח” זה ששה עשר בניסן? אלא לשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד. מה הכוונה? בזמן התורה “פסח” זה הקרבת קרבן פסח, דהיינו בארבעה עשר בניסן, אז ממחרת הפסח זה ט”ו. ואילו בימי יהושע “פסח” נעשה ממוסד ‘חג הפסח’, ואף אחד לא יודע שערב פסח זה יום פסח, אלא ערב פסח זה ערב פסח, ופסח זה החג, ולכן ממחרת הפסח זה יום ט”ז.

וראיה לדבר, שכתוב ביהושע “מצות וקלוי”, מה זה וקלוי? מה אכפת לי מהקלוי הזה? כי הפסוק אמר “ולחם וקלי וכרמל”. ועוד דבר עשה יהושע, שבתורה כתוב “ולחם וגו’ לא תאכלו עד עצם היום הזה”, וכי אפשר לאכול לחם בפסח ח”ו? לכן הוא כתב “מצות”, כי הלחם של התורה זה מצות, שהרי מברכים על המצה “המוציא לחם מן הארץ”.

זה הפשט הפשוט, וזה התירוץ הפשוט ביותר. ה”פסח” של התורה זה יום ערב פסח, ו”פסח” שלנו זה חג הפסח. ולכן כל הפסוקים יבואו בשלום.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉