הלכה יומית (שלישי) – “זכר למחצית השקל”

“משנכנס אדר מרבים בשמחה”. ומשנכנס אדר אנחנו קוראים פרשת כי תשא, שמדברת על השקלים. מאז ומתמיד בני ישראל היו שוקלים כל שנה חצי שקל לבית המקדש, כמה זה חצי שקל? תשעה גרם וחצי, ואפילו תשעה גרם בלבד, של כסף טהור. רואים כמה עולה כסף באותה השנה, והיו נותנים את זה.

בזמן בית המקדש היו מעלים את זה משנה לשנה, היו נותנים חצאי שקלים, ואח”כ היו שקלים יותר חשובים כמו דרכמונים וכדומה, וכל פעם נתנו חצי השקל. ומשנחרב בית המקדש בעוונות, הרומאים לקחו את זה בשבילם, וחייבו את כל היהודים הנמצאים תחת חסותם, כמובן כמעט בכל העולם, שיתרמו חצי שקל לעבודה זרה שלהם. במקום לבית המקדש, לתת לבנין הגדול שלהם, קולוסאום ועוד בניינים, שימחו ויסחו ויעברו מן העולם.

אבל בחוץ לארץ היינו נותנים “זכר למחצית השקל”. ולא להגיד מחצית השקל, כי צריך לגנוז אותו, וזה לבית המקדש, ואין לנו בית המקדש היום, אלא “זכר” למחצית השקל, כמו שהיה פעם, תשעה גרם וחצי או תשעה גרם, כי יותר מאוחר התברר שזה תשעה גרם של כסף טהור, כמה שעולה. והיו יהודים שם מדקדקים שיהיה בדיוק ממש, “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט”. אבל הרב עובדיה ע”ה אומר לא לדייק, אלא לתת קצת יותר או קצת פחות, כי אם אתה מדייק עשית אותו כמו בית המקדש, והרי זה רק זכר בעלמא.

לכן האשכנזים שלא ידעו בדיוק כמה המשקל שלו, והיו ויכוחים רבים מאד בזה, אז הם נוהגים לתת חצי המטבע, חצי השקל שלנו, חצי דולר, חצי פראנק, חצי יורו וכדומה. וזה לא מספיק. אז נותנים כפול שלוש, וזה עדיין לא מספיק. אבל אנחנו יש לנו מסורת עתיקה מימי הרמב”ם והגאונים עד היום, כמה זה בדיוק מחצית השקל של התורה.

לכן כשמגיע חודש אדר, “משמיעים על השקלים”, מכריזים: שקלים, שקלים, שקלים”. בחוץ לארץ נהגו לתת שקלים מערב פורים, בין מנחה לערבית, ביום התענית, נותנים את זה. אבל עדיף לתת לפני כן, כי לפעמים אדם אומר: אין לי עודף, תביא לי, אני צריך עודף וכו’, בשביל מה כאב ראש הזה? עדיף לתת בתחלת חודש אדר. וגם יכול להיות שליברמן יעלה לנו את המחיר של הכסף, ונצטרך לתת יותר, לכן יותר טוב לתת את המחיר של עכשיו, לפני שישמע על הדבר הזה ויעלה לנו את זה…

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉