הלכה יומית (שני) – א. שריפת וביטול חמץ. ב. מי שלוה לחם לפני פסח.

בן איש חי (ש”א פרשת צו ה”י): אחר שגמר אכילתו ביום ארבעה עשר – בניסן. ישרוף הוא בכבודו ובעצמו את החמץ הנשאר – רבי חיים קנייבסקי ע”ה היה עושה ככה. דמצוה בו יותר מבשלוחו. אבל אסור לזרוק את החמץ לרשות הרבים, משום ביזיון. וגם יש בזה חילול ה’ בעיני הגוים – כי הערבים מאד זהירים לא לזרוק לחם, ואומרים “נעמאת רבבי”, אסור לזרוק את זה. והמנהג לשרוף את החמץ בחצר, בערבה של ההושענא. ועיין חיים לראש.

ואחר השריפה יבטל אותו מיד, ויאמר “דחזיתיה ודלא חזיתיה – דביערתיה ודלא ביערתיה”. ואת הביטול יגיד שלוש פעמים. ולא יבטלנו קודם שריפה, כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו – אחרי שישרוף יעשה ביטול.

ואם לוה ככר קודם פסח, מוטב להחזירו קודם פסח. ואם לא החזירו קודם, יחזירנו אחר פסח, ואין בזה חשש. ואם לא יחזירו, יש בזה משום גזל.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉