הרב יצחק מאזוז – האם צריך לחשוש בסגולות וקמיעים משום “דרכי האמורי”? האם מותר לצאת לרשות הרבים בפלטה ליישור שיניים ותחבושות? | סימן שא סכ”ו – סכ”ח

close
error print mp4file_download file_download
אא

הרב יצחק מאזוז – האם צריך לחשוש בסגולות וקמיעים משום “דרכי האמורי”? האם מותר לצאת לרשות הרבים בפלטה ליישור שיניים ותחבושות? | סימן שא סכ”ו – סכ”ח

הרב יצחק מאזוז

הדף היומי בהלכהבכל שיעור מוגש בפני הצופים פסקי ההלכות המובאים בשלחן ערוך ובמשנה ברורה, בלשון צחה קצרה ובהירה, בתוספת נידונים אקטואליים. דגש מיוחד ניתן לבירור דעת מרן השלחן ערוך, והכרעות גדולי פוסקי ספרד אשר לאורם נלך

נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה. וכן נאמן על הקמיע, לומר שהוא קמיע מומחה, ואין חושדים שמתכוין להכשיל.

האם צריך לחשוש בסגולות וקמיעים משום “דרכי האמורי”?

מותר לצאת לרשות הרבים בדברים סגוליים לרפואה – כגון ביצת החרגול (חגב) ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת, ואין בו משום דרכי האמורי. וכן בכל דבר שהוא משום רפואה.

בזמן חכמי הגמרא דברים אלו היו ידועים כמרפאים, ודינם כקמיע מומחה ולכן מותר לצאת בהם לרשות הרבים.

אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו שנעשה לרפואה, אסור משום דרכי האמורי.

אבל כל לחש, מותר. ואפילו עדיין לא נעשה מומחה בשלש פעמים, מותר בימות החול שכיון שאנו יודעים שיש לחשים שמרפאים, אנו אומרים שמא גם בזה ירפא, והוי קצת כמו ניכר, כיון שרגילות שהלחשים ירפאו. ואין איסור אלא באותן שידענו שאינן מועילים.

אך לחש שבדקו וראו שאינו מועיל, אסור.

ש”ע: יש מי שחשש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי.

והקשה הגר”א שהרי שנינו שאין יוצאין בשבת בקמיע שאינו מומחה, משמע שבחול מותר. והרב לבושי שרד נדחק ליישב.

ועכ”פ לספרדים העיקר כסתם מרן, שגם בקמיע שאינו מומחה אין חשש משום דרכי האמורי.

וכך המנהג פשוט, שלוקחים קמיעות וסגולות ולחשים לרפואה והצלחה בכל ענין, אף שלא ידוע שנעשה לקמיע מומחה. וקל וחומר מצדיקים וספרי הקודש.

משנ”ב: אם החולה הוא דבר שיש בו חשש סכנה, לכל הדעות מותר בכל אופן.

תחבושות, חגורה ואמצעים רפואיים לגב, פלטה ליישור שיניים

מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגלו, וגם הוא מרפא, מותר לצאת בו אם קשר את המטבע לפיסת רגלו מבע”י בסמרטוט שאינו חשוב ובטל. (אבל אם קשר בדבר שהוא חשוב, אסור לצאת בשבת וכדלעיל סכ”ב)

משמע מדברי מרן שבדבר שאינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף ברגלו אסור.

אבל בא”ר הביא בשם כמה פוסקים שאפילו אם אינו מרפא, אלא שעושה כדי להגן מצער, ג”כ מותר לצאת בו. וכן דעת הרמב”ם. ולדעת כמה אחרונים, כן גם דעת מרן.

ולפיכך אם חתך אצבעו בשבת, וכורך חתיכת בגד עליה שלא ישרט בבגדיו, מותר לצאת בו.

מיהו יותר טוב שיכרוך על המקום הזה סמרטוט, שבזה מצדד הפמ”ג שלכל הדעות לצאת בו שאינו חשוב ובטל לגבי המכה.

אולם בכל אופן צריך לרחוץ תחלה הדם שבאצבעו כדי שלא יצטבע עי”ז.

 

ולפיכך, מותר לצאת לרשות הרבים בשבת בפלטה לישור שיניים (וכל האביזרים הנלוים אליו, הגומיות והרצועות), מיתקן לישור הגב, מכשיר קיבוע לשימור או ישור כף הרגל או שאר אברי האדם, חגורת שבר (בקע), רטיה על עין עצלה, חבישות אלסטיות, וכל שאר צמידים וחגורות וחבישות למיניהן, אשר תפקידם להעמיד את גוף האדם על מכונו, אפילו אין בהם כח המרפא. כיון שעומדים לצורך כך, והם צורך לגוף (ולא רק אצולי טינוף), בטלים הם לגוף כמלבוש ותכשיט, ובלבד שיהיו קשורים היטב שלא יהיה חשש שיפול ויבוא לטלטלם ד’ אמות ברשות הרבים. (פ”ת אות לז).

לעוד וידאו הרב יצחק מאזוז
סת 02

ההזדמנות האחרונה להיות חלק בלתי נפרד מההנצחה של מרן ראש הישיבה זצוק"ל

ימים
שעות
דקות
שניות
דילוג לתוכן