מנהגי י’ באב

"בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל….  ומפני כך מנהג כשר שלא…. בליל עשירי ויום עשירי"
מה כולל בתוכו מנהג כשר זה, וכיצד נהגו במנהגים אלו בתפוצות הגולה?

הנה כתב מרן בשלחנו הטהור (סימן תקנ"א סעיף ד') וז"ל: לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד. ע"כ. הרי שבליל עשירי כבר לא מחמירים בחומרות שהחמירו בימי בין המצרים. ולעומת זה כתב בש"ע לקמן (סימן תקנ"ח ס"א): בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי. ע"כ. שני יישובים עיקריים נאמרו בסתירה זו.
יישובים לסתירה, ומה התירוץ העיקרי
תירוץ א.
אמנם לפי מה שכתב בסימן תקנ"ח אין להסתפר ולכבס בליל עשירי[1] אלא שבסימן תקנ"א כתב מרן את עיקר הדין, שמותר, ובסימן תקנ"ח כתב שמנהג כשר להחמיר. ומכל מקום יש בזה מן הדוחק, שמרן בסימן תקנ"א יסתום בפשיטות שמותר לכבס ולספר מיד, ויסמוך על מה שיכתוב בעוד שבעה סימנים שנהגו להחמיר בזה.
תירוץ ב.
בסימן תקנ"א איירי בכיבוס ותספורת, שזה מותר מיד, ולא נהגו להחמיר אלא בבשר ויין שלא צריכים כל כך. תדע שלגבי לספר ולכבס כתב מרן (סימן תקנ"א ס"ג) שאסורים בשבוע שחל בו ט"ב. ואילו לגבי בשר ויין כתב (שם סעיף ט') שיש מוסיפין מר"ח ויש מוסיפין מי"ז בתמוז.
 
ועין רואה להגאון שיירי כנסת הגדולה (סימן תקנ"ח הגה"ט אות ד') שהתיר כיבוס ותספורת, וכתב שאע"פ שמדברי הב"ח נראה שתופס כרש"ל ז"ל (שהובא בהערה מס'1) לאסור הרחיצה והכיבוס והתספורת, אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר. ע"ש. וכן הגאון מאמר מרדכי (סימן תקנ"ח ס"ק ב') כתב, שכן נראה מסתמיות דברי מרן ומור"ם, דאף ממנהג הכשר לא אסור אלא בבשר ויין. ע"ש. ואמנם הגאון משנה ברורה בביאור הלכה (סימן תקנ"ח) אחר שהב"ד המאמ"ר, כתב, דמ"מ קשה להקל בזה אחר שכמה אחרונים העתיקו דברי מהרש"ל למעשה. ע"ש. וכ"כ הרב דברי מנחם (סימן תקנ"ח). ומכל מקום פשט דברי מרן מטין כדברי המאמ"ר. ואם כן לדידן דבתריה דמרן גרירן נראה להקל. וכן העלה מרן הראשון לציון הגאון רבנו עובדיה יוסף נר"ו בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סימן מ"א) להקל בזה כפשט דברי מרן, ובפרט שלכל הדעות אין בזה איסור מן הדין אלא מנהג בעלמא, וכל שיש ספק במנהג יש להעמידו על עיקר הדין. והניף ידו שנית בספר חזון עובדיה – ארבע תעניות (עמוד תט"ו ואילך). ע"ש. ונמשכו אחריו בניו הגאונים, בספר ילקוט יוסף חלק ה' (עמוד תקפ"ו), ובספר תורת המועדים – ארבע תעניות (סימן י"א סעיף ג'). ע"ש. וכן העלה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון חלק א' (חאו"ח סוף סימן ל"ח), ונתן טעם לשבח, דאכילת בשר ושתיית יין אינו מטעם אבלות אלא מטעם ביטול הקרבנות וניסוך היין. ע"ש. וכ"כ עוד בחלק ג' (פרק כ"ט סעיף כ"ו). ע"ש. ועיין למהרש"ו בשער הכוונות (דף פ"ט ע"ג) שכתב גבי תספורת (וה"ה כיבוס) מי"ז בתמוז שהוא חומרא בעלמא והאבלות ישנה, משא"כ בשר ויין שהוא רומז לביטול הקרבנות והנסכים, ולכן הוא נהג להקל בתספורת. ע"ש. וכן כתב בשו"ת יצחק ירנן חלק ח' (סימן י"ג) העלה  שאין לך בו אלא חידושו, ואין לאסור אלא בשר ויין שהם זכר לקרבנות ונסכים, וכיבוס ותספורת מותרים. ע"ש[2]. וכן ראיתי בספר מגן אבות (בהערות שבסופו, עמוד תי"ג) שהובאה עדות משם רב רבנן הגאון רבי יצחק סבאג זצ"ל שאמר שרק בבשר ויין יש מנהג כשר, ואילו בכיבוס ותספורת אין כל מנהג להחמיר, ושכן המנהג פשוט אצלם במקנס (במרוקו) להקל בזה. וא"כ היכן שלא נהגו בזה אין צריכים לנהוג. והרי אף בבשר ויין אין זה אלא מצד מנהג כשר, ומרן בש"ע (סימן תקנ"ט סעיף י') כתב: נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צרכי סעודה עד אחר חצות. והיינו דוקא לאותם הנוהגים לאכול בשר במוצאי הצום וכמ"ש המשנ"ב (ס"ק ט"ל), ומשמע שאף בדורו של מרן לא כולם נהגו כמנהג הכשר אף בבשר, וכן מתבאר מדברי הרב סדר היום שרק יחידי סגולה נהגו כן כמו שכתבתי לקמן. וע"ע בש"ע (סימן תקנ"א ס"ט) שכתב מרן וז"ל: ויש נוהגים מר"ח "עד התענית". וקצת משמע שמיד אחר התענית מותר, ויתכן דהתם לא איירי אלא רק מצד המנהג ולא המנהג הכשר, דהיינו המנהג היותר רצוי שנהגו בו הכשרים. או דלא נחית לזה כל כך התם אלא בעיקר ממתי מתחילים בזה. ולפי זה ניחא מה שדקדק בזה הה"כ בירחון אור תורה (אלול התשס"ו סוף סימן קל"א). ודו"ק.
חלק מתפוצות הספרדים הקילו בזה אף במה שמפורש בש"ע להחמיר
ואפילו בבשר ויין שמפורש בדברי מרן שהמנהג הכשר להחמיר בהם, אין מנהג זה בכל המקומות, וכמו שמצינו להגרי"ח זצ"ל בספר בן איש חי (שנה א' פרשת דברים סעיף ט"ו) שכתב, שמנהג בגדאד ביום ט"ב לשחוט בשר בשביל ליל עשירי. ע"ש. וע"ע למוהרכ"ץ זצ"ל בספר שיירי הנפש (מערכת ת' אות כ"ח), שמבואר שם שבג'רבא ובגאבס יש משפחות שנוהגים שחייבים לאכול בשר במוצאי הצום, ושכן מנהג כל יוצאי טריפולי (לוב), ומנהגם בנוי על אמונת ביאת משיח צדקנו שיתגלה בב"א. ע"ש. וע"ע בספר אור יהדות לוב (מנהגי ט"ב אות ה') שמנהג טריפולי לאכול בשר עוף במוצאי הצום. ובהערות הגר"צ בוארון נר"ו שבסוף הספר, כתב, שנהגו לאכול גם בשר בקר. ע"כ. וכן מנהג תונס להקל בזה[3]. וכן נוהגים רבים מִקְּהִלּוֹת מרוקו לשחוט בט"ב לצורך ליל עשירי באב כמו שהעיד הראשון לציון הגר"ש עמאר נר"ו בירחון תנובות שדה (גליון 96 סיון-תמוז התשע"א, עמוד 18). וכן כתב בספר נתיבות המערב (מנהגי תשעה באב אותיות מ"ה ונ"ד) שכן מנהג כמה מקומות במרוקו להקל בזה.[4] ואף בזמן מרן לא היה זה מנהג פשוט, וכמו שכתב בספר סדר היום שחי במקומו של מרן בדור שלאחריו (בסדר תשעה באב), ש"יחידי סגולה" נוהגים שלא לאכול במוצאי ט"ב. ע"ש. ומשמע שרוב העם נהגו להקל (וכן נראה מדברי מרן בש"ע סימן תקנ"ט ס"י. ועיין לעיל סוף אות א'). ואם כן דיינו להחמיר במה שמפורש בש"ע להחמיר, אא"כ במקום שיש מנהג ידוע להחמיר גם בכיבוס ותספורת. וגם הלום ראיתי להראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל בשו"ת "הרב הראשי" לשנת התשמ"ח (סימן נ"ד אות ז') שכתב, די לנו להחמיר בבשר ויין המפורשים בש"ע ולא בשאר דברים (ועיין שם, וכן שם בסימן פ"ד אות ג', שמתבאר שגם בבגדאד לא כולם הקילו באכילת בשר). ע"ש.
מנהג ג'רבא בזה
ד. ובענין מנהגנו יוצאי אי ג'רבא, אמנם שמעתי שיש כאלו שמחמירים גם בתספורת וכיבוס וכמדומה להם שכך הם נהגו גם בחו"ל. אולם אין זה מנהג פשוט כל כך. ויש שנהגו להקל אף באכילת בשר (כמ"ש בשיירי הנפש הנ"ל). ואף שאנחנו נהגנו להחמיר באכילת בשר, וכן המנהג פשוט אצל רוב יוצאי ג'רבא, מ"מ בכיבוס ובתספורת לא נהגו להחמיר. וכן שמעתי ממרת זקנתי מב"ת, שעוד בחיים חיותו של אביה הגדול מרן אבי הישיבה הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, ראב"ד ג'רבא, נהגו בביתם להקל בכיבוס במוצאי ט"ב. ורק באכילת בשר נהגו להחמיר. וכן נראה מדברי הרה"ג רבי שושן הכהן זצ"ל בספר גאולי כהונה (מע' ת' אות ג') שהב"ד מרן, שהמנהג הכשר שלא לאכול בשר ביום העשירי. וכתב, וכנראה שרוב הקהל פה מחמירים כדעה זו זולת לחולה וכיוצא. ומה שנוהגים לומר ביום ט"ב בצהריים אחר שהוציאו הסכין מותר לשחוט, אולי מנהג קדום היה כן שמתחילה היה הסכין מוצנע מטעם שאסור לשחוט בו ועכשו הותר, ואח"כ נהגו להחמיר גם ביום עשירי. ע"ש. וא"כ הכי מסתבר שלא נהגו כן אלא בבשר, שהרי אף בזה נהגו בעבר להקל, ויש שנוהגים כן עד היום, וכשבאו להחמיר לא מסתבר שיחמירו בכל הדברים, אלא במה שמפורש להחמיר. וכן מוהרמ"ך זצ"ל בספר ברית כהונה בו אסף איש טהור רוב ככל מנהגי ג'רבא לא כתב בזה מאומה. ויתכן משום שלא נהגו להחמיר אלא בבשר שכבר כתוב בש"ע, ולכן לא ראה צורך להעלותו עלי גליון. וכן עיקר להקל בשאר דברים. ורק אלו שנהגו להחמיר גם בשאר דברים, ימשיכו במנהגם. [ועיין להרה"ג רבי חיים מאדאר זצ"ל בשו"ת מקור חיים (חאו"ח סימן ל"ד) שנדפס שם קיצורי דינים השייכים לחודש אב, וכתב שם (בסעיף ל"ד): ביום עשרה באב אין אוכלין בשר ואין מסתפרין. ונותנין עליו כל חומרי שבוע שחל בו תשעה באב. ע"כ. וכן ראיתי שכתב גם חותנו הגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל בספר מגיד חדשות חלק ט' (עמוד ת"ה סעיף ל"ח), והכי פשיטא ליה בספרו שו"ת מגיד תשובה חלק ד' (בקונטרס משיב אמרים שבסופו סי' ה'-ח'). ע"ש. וכבר תפס בזה בספר עלי הדס מהד"ב הנד"מ (סוף פרק י"ד), על הרב מקור חיים, וכתב ששאל את זקני העיר תונס, והשיבוהו שמעולם לא שמעו על מנהג כזה. ואולי הגר"ח מאדאר כתב כך מתוך הכרעתו או מחמת שקבלה בידו שכך המנהג בג'רבא. וצ"ע. ע"כ. וכבר הבאנו לעיל שמנהג ג'רבא נראה להקל בזה ושכן הוא עיקר הדין זולתי אלו שנהגו להחמיר בזה. ונראה יותר שכתבו כן על פי מה שראו בדברי החיד"א ודעימיה, ובפרט שלא מצאו להיפך מזה בספרי רבותינו גאוני ג'רבא].
מנהג ירושלים וג'רבא ביין
ה. ודע, דבג'רבא נהגו להקל בשתיית יין אף אחר ר"ח אב, וכמ"ש מוהרמ"ך זצ"ל בספר ברית כהונה (או"ח מערכת ר' אות ח') ובספר באר משה (או"ח סימן תקנ"א), אף על פי שבדברי מרן מפורש להחמיר בין בבשר בין ביין. ושכן כתב הרב פרי האדמה שמנהג ירושלים להחמיר רק בבשר ולא ביין. ע"ש. וכן נהגו בעוד מקומות (עיין בחזו"ע עמוד קע"ו). ונראה הטעם שנהגו להקל בזה, משום ששתיית יין היתה בזמנם אצלם תדיר, שלא היה להם בזמנם כל משקאות אלא מים ויין. אולם אנן בדידן בדורותינו בארץ הקודש, אשר לא יחסר כל בה, ורבו המשקאות מינים ממינים שונים, וגם אין רגילים כל כך בשתיית יין, נכון להחמיר בזה, וכמו שפשט המנהג, וכדעת מרן ז"ל שכתב להחמיר בין בבשר בין ביין. וכיו"ב כתב הגר"מ אליהו בספרו שם, שגם אלו מיוצאי בבל שנהגו להקל באכילת בשר בעשירי באב, בא"י נכון שיחמירו על כל פנים כדעת מור"ם שמחמיר בזה עד חצות היום. ע"ש.
 

הרב אדיר כהן
מח"ס ילקוט כהונה ג"ח ועוד