פירושך בחזקוני הוא אמת ונכון. אבל עדיין לא יצאנו מכלל מחלוקת, ובתשובתי הראשונה ציינתי לרבנו בחיי והרד”ק שלא פירשו כן, ודבריהם מסתייעים ממדרש שכל טוב (מובא באוצר המדרשים) על הפסוק הנה נשאתי פניך וגו’: אמר לו גבריאל בשביל שחלקת לי כבוד וכו’. ע”ש. וזכורני שבעבר ראיתי שהגר”ח קניבסקי נר”ו נשאל על זה, והשיב שמדרשים חלוקים הם (וכעת קשה עלי החיפוש). וכעת ציינת לנו את דברי הרמב”ם במורה נבוכים (ח”ב פ”ז), ועיינתי שם ומצאתי שגם בדבריו מבואר שמבין בפשיטות שהמלאך בעצמו הוא שאמר ללוט הנה נשאתי פניך וכו’. כיעו”ש. ואם כי לדינא בודאי אין לזוז מן המפורש בגמרא בשבועות ששם זה הוא קודש, אבל כל כוונתי בצייני למעשה של לוט בתשובתי הראשונה, היתה לומר רק שענין הבקשה מן המלאכים אינו דבר מופרך. ויש לו אסמכתאות.
אגב, גם בגמרא בשבועות הנ”ל לא הכריחו ששם זה קודש מעצם הבקשה שביקש לוט להניח את צוער (ייתכן מפני שבאמת זה לא מופרך לבקש ממלאך, וכנ”ל), ולא הוכיחו שלוט מדבר עם הקב”ה אלא מחמת שאמר לוט “ותגדל חסדך…. להחיות את נפשי” ומשמע שמדבר עם מי שבידו להמית ולהחיות. ע”ש.
מה שכתבתי בתשובתי הראשונה ש”יש למלאכים מרווח עשיה”, אכן כיוונתי לבקשת התכבדו מכובדים וכו’ שמרוני עזרוני המתינו לי וכו’, וזה מוסכם לכל הדעות (זולת להגר”ח מוולאז’ין שציינת באחת משאלותיך הקודמות), אבל להתפלל אליהם ולבקש בקשות הרי זה שנוי במחלוקת שנידונה כאן באריכות.
שמחתי מאד לדון עמך, ועל ידך נתלבנו הדברים יותר. ותודה רבה. אלא שהאכסניא הנוכחית מיועדת בעיקר לשאלות קצרות בהלכה למעשה, ולא למשא ומתן ארוך בהשקפה.