איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
ישנו אברך ספרדי בקהילתנו שכל חודש מפרסם תשובה שיש לשנות מנהגי הספרדים כגון שכולם צריכים ליפול על פניהם בנפילת אפים ולא להסתפק בישיבה בלבד, או שהחזן לא יקריא תיבת יברכך בברכת כהנים, או שיש לשנות הנוסח בברכת השיבה לומר ברחמים בצדק ובמשפט בלי תיבת בחסד (כי כך כתוב בכל הראשונים וסידורים הספרדים הקדומים לפי טענתו), או לא להוריד הטלית כל התפלה כדי שלא להכנס לספק ברכות לדעת הש"ע ואפילו להכנס לבית הכסא עם הטלית גדול. פני הדברים נראים שהוא עוד ימשיך לפרסם תשובות בסגנון הזה. ובכל חודש אברכים אחרים כותבים הערות על מה שכתב והוא גם עונה להם. הרגשת הלב שלי כשראיתי התשובות שאין זה לשם בקשת האמת גרידא (אך אולי אני טועה בזה). השאלה היא כיצד יש להתייחס למצב הזה, האם יש להשיב לו תשובות או שאין להתייחס לדבריו?
איני מכיר אברך זה, מה הוא ומה טיבו. אפשר שמעשיו לש"ש, ולפי דעתו כך צריך לנהוג ולעשות ע"פ הפוסקים והידיעות שלו. לפי דעתי ע"פ העבר במקרים כאלו והדומים להם, לא יעזור ויכוח בעניינים כאלו, כי אין כאן דברים חדשים, והוא ראה וידע את הכל, ואעפ"כ כתב ואמר מה שאמר. ולכן אין להתייחס כי חבל על הזמן והכתיבה, שלא ישתנה כלום. ואם תהיה איזו הלכה חדשה שמצא גילויים חדשים ופוסקים שלא ידענום באיזה אופן מסויים וכיוצא, צריך לשאול פי אחד מהגדולים. אבל דברים אלו שהם דברים שבכל יום והדברים ידועים ומפורסמים לכל. והעולם נוהג עפ"י המקובלים, או גדולים מסויימים, והוא רוצה לנהוג עפ"י פוסקים אחרים הנח לו, ואנחנו נמשיך במנהגנו, שיש לו יסודות חזקים להשען עליהם.