שותפות בספר התורה לע”נ
התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”

רציתי לברר מהי ברכתו של הבורגול המוכשר לאכילה ע"י שרייה במים או רותחים או צוננים, אכן מבואר במרן סי' רח דדגן שאכלו שהוא חי ברכתו פ"א (והגם שהבורגול כשנמכר כבר עבר הליך בישול מסויים ואחר כך מייבשים אותו כבר נתבאר במרן בשו"ת אבקת רוכל שאי"ז נחשב לבישול, כמדומני לגבי בישולי עכו"ם)עכ"פ הסברא לדגן חי שתיהיה ברכתו בורא פ"א הוא כיון שאין דרכו להיאכל כך(כך מבואר שם בביה"ל), משא"כ הבורגול שיותר דרכו ושיבוחו הוא ע"י השריה במים ולא בישול, האם בכה"ג לא תיהיה ברכתו מזונות (ואין צורך בנמעך כיון שהוא לא גרעינים שלימים)?
על הבורגול יש לברך "מזונות", שההשריה במים אינה אלא להסיר את היובש מהחטים שכבר היו מבושלים. ואין ללמוד ממ"ש באבקת רוכל (סי' ל') לענין בישולי גויים שהבישול הראשון נתבטל, דדוקא לענין בשו"ג מקילינן בסברות הללו. ולא גרע מהגיס ישראל מעט בסוף הבישול, דמועיל להוציאו מבישולי גויים (ע' יו"ד סי' קי"ג סעיף ו')