מסורה גדולה וקטנה
יש ספר מסורת המסורת של ר’ אליהו בחור, וכן יש ספר מבוא המסורה של ר’ יוסף קלמן.
ידוע שאע''פ שמצוות לאו להנות ניתנו מ''מ מצות תלמוד תורה מכיון שעיקר עינניה היא ההנאה והתענוג מהלימוד לכן להנות נתנה [עי' ברבי אברהם מן ההר נדרים דף מ"ח ובט''ז יו''ד סי' רכא ס''ק מ''ג וע''ע בהקדמת האגלי טל ] אמנם נתקשתי לפי הנ''ל בכמה דברים א] השו''ע כתב בהלכות מגילה [סי' תרפט' ס''ד ] ''השומע מגילה ממי שהוא מודר הנאה ממנו יצא'' עכ''ל ובמשנ''ב [שם סקי''ד] כתב שזה מטעם שמצוות לאו להנות ניתנו ולכן לא מקרי הנאה ע''ש וקשה שהרי מקרא מגילה הוי בכלל ת''ת ג''כ [ואולי י''ל ע''פ מה שיש שפירשו [החזו''א ועוד] הא דאמרו ''מבטלין ת''ת למקרא מגילה'' שאע''פ שמקרא מגילה הוי בכלל ת''ת מ''מ כשייחד למצוה מקרא מגילה אינו מקיים ת''ת בקריאתה ] ב] בהלכות ברכת שהחיינו כתב המשנ''ב [סי' רכג' סקי''ג] שאין לברך שהחיינו בקניית ספרים שמצוות לאו להנות נתנו ע''ש ואין לפרש שספרים הם רק אמצעי לת''ת ולכן אינה נכללה בהנ''ל שהרי הט''ז גופא מדבר בספרים ע''ש וצ''ע ג] מהקצוה''ח [סי' עב' ס''ק ל''ד] משמע שגם בת''ת אמרינן מצוות לאו להנות נתנו [ע''ש שהעיר כן מהט''ז בניתיבות ובמשובב]
ישר כח על השאלה ועל הבקיאות הנפלאה. ומ"מ מה שהקדמת שת"ת כן ניתן להנאה, המעיין שם יראה שאין זה אלא חידושו של הט"ז עצמו אולם שאר האחרונים גם בהלכות נדרים וגם המשנ"ב באו"ח שכבודו ציין לדבריו לא קיבלו את חידושו. (לדוגמא ראה שם בש"ך ס' קנ"ה ובחידושי אמרי ברוך שם).