תיקון קוראים
מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.
מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

ידוע שאחר השקיעה ישנו זמן הנקרא בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, ולעומת זאת בבוקר, מה שמקובל לחשוב הוא שמעלות השחר הוא יום גמור, וכמו שכתוב בפסוק בנחמיה וכו' כידוע. וקשה לי למה בוקר אין זמן שהוא ספק, ומה הסברא לחלק בין תחילת היום לסופו?
הירושלמי (פ"א דברכות ה"א) נגע בהקבלה שאמורה להיות לכאורה בין עלות השחר לצאת הכוכבים, והביא שני פסוקים ללמוד מהם שלמרות שאין אור גמור, עצם התהליך של האור בהדרגה כבר נחשב בוקר. ע"ש.
כמדומני שזה פותר גם את השאלה שלך.