אחינו האשכנזים קוראים אפיקומן האות מ’ בקמץ. אולם אנחנו קוראים האות מ’ בסגול או חיריק. והטעם שהוא מלשון “אפיקו מיני” ופירושו הוציאו והביאו מיני מתיקה קודם קרבן הפסח כדעת שמואל בגמרא (פסחים קיט ע”ב) עי’ למרן ראש הישיבה זצוק”ל בספר ה’ נסי (ח”ב סי’ מב) באורך.
עי’ בשו”ת שמע שלמה (ח”ד סוף סי’ יג) ובספר אהלי הלכה (עמ’ 71) ועיקר התשובה היא שמים אלה מועטים מאד שאין בהם כח להחמיץ ועוד שהם מתפרקים רק בזמן אפיה וחום התנור מונע מהם להחמיץ. ועוד שמים אלו דינם כמי פירות, שאף ביין יש אחוזי מים שהוא אחד מארבעה יסודות. ועי’ במקורות הנ”ל הענין בהרחבה.
אולם מרן ראש הישיבה זצ”ל, אף על פי שבספרו ארים נסי חלק ב’ כתב ליישב דברי מרן הרב עובדיה, למעשה הורה ששומר נפשו ירחק מאכילת העוגיות האלו בפסח, ויאכל אותם לפני פסח או אח”כ.
התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”
בזמנם נהגו שגם הגבר עונד טבעת נישואין, ועל זה מזהיר הרב בן איש חי שצריך להורידה מחשש חציצה. (ועיין חזון עובדיה סוכות עמוד תי”ז). ועיין למרן ראש הישיבה שליט”א בקונטרס מנהגי חתונה הנדפס מחדש (בסוף ספר קול יעקב – פיוטים), שמזכיר מנהגם בזה בחו”ל שגם החתן יענוד טבעת, ואין בזה שום חשש, אך כאן בארץ הקודש לא נהגו בזה, ונראה הדבר תמוה אצל החרדים. וסיים שם שנוהג לענוד אותה פעם בשנה בליל הסדר על שם “ברכוש גדול”. ע”ש. ועיין עוד בשאלה ותשובה מספר 7404.