שלום רב אני בן 25, בן יחיד לאמא חד הורית, הסובלת מפריצת דיסק, סכרת וסכיזורפניה. יש גם אבא קרוב שדואג לצריכה (יחד איתי), אח ואחות שרחוקים יותר אך עדיין בתמונה. למרות הקשיים כיום המצב תקין, אמא לא מתלוננת יותר מידי ובאופן כללי מרוצה. גם אנחנו קיבלנו סיוע מאירגונים למשפחות עם מתמודדי מחלות נפש, ויודעים איך להתנהל איתה. הקושי העיקרי הוא אישי שלי - יש לי בת זוג שגרה בארה"ב. אנחנו חושבים להתחתן. היא לא מוכנה לבוא לגור בארץ (שיקולי משפחה, עבודה, נוחות). האפשרות היחידה שאני אעבור לשם. מבחינתי הייתי מסכים לעבור לתקופה - בידיעה שבינתיים יש מי שדואג לאמא, היא יכולה לבקר אותי, ואני אבקר אותה, ואף אדאג לה מרחוק (כסף, אוכל, צרכים - הטכנולוגיה מאפשרת). הבעיה שלי היא במחשבה על הימים הרחוקים יותר. ימים אביה פחות יוכל לדאוג לה, ימים בהם היא לא תוכל לבוא לבקר אותי, ואפילו היא תצטרך עזרה סיעודית. המחשבה על הבדידות הנוראה עם עובדת זרה, בה הבן היחיד שלה והנכדים שלה לא מבקרים אותה באופן תדיר (אפילו לא פעם בחודש), נראית לי נוראה ומפחידה אותי. עשיתי מחקר מעמיק וזיהיתי שזה גם תוכל להיות בעיה אדירה להעביר את אמא לארה"ב, בשל עלויות מחיה, ביטוחי בריאות, ואפשרות של מצב סיעודי. מה עושים?