בעניין הפרדת חוטי הציצית בשבת למתעטפים בפתיל תכלת

יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.

לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.

לא ראיתי שם שהענין הוא שכולם יהיו באותו “מצב” אלא שישיבה זה קביעות ועמידה זה לא קביעות, וא”כ פשוט שאם יש חלק שעומדים אין להעמיד את כולם, אדרבה יש לנסות להושיב גם את העומדים.

הריבועים הלבנים צריכים להיות בפנים. וכך שמעתי מעוד שני חכמים שכך הוא פשוט.

עיין במנוחת אהבה (חלק א’ פרק כ”ד הערה 61) שיש מקום להקל לפתוח דלת מקרר מכיון דלא איכפת ליה, ויש כאן ס”ס שמא כדעת הערוך דשרי אפילו באיסור תורה, ואת”ל כהאוסרים שמא אין איסור תורה בחשמל ופסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן מותר. ע”ש. ומצד החוט להט שיש במנורה (בדרך כלל כן הוא במקררים הישנים) ויש בזה לכאורה איסור דאורייתא של מבעיר גחלת של מתכת, זה ג”כ לא מוסכם, עיין בשו”ת תפילה למשה (ח”א סי’ נ”ט אות ח’), וא”כ הספק עומד על מקומו. ובלא”ה לדעתו שם (אות ו’) כל שאינו מתכוין לצרף אין איסור תורה להבעיר גחלת של מתכת.

ויש מגדולי חכמי הישיבה שליט”א הסוברים אין להקל בזה כלל בשום פנים ואופן, ויאמר לחמיו שכיון שלא איכפת לו שינתק לגמרי את המנורה מהמקרר.

איני רואה צד להקל לומר ליהודים מלכתחילה לעשות מלאכה ואפילו מלאכה דרבנן. אולי אפשר להתנות אתם במפורש שבשבת לא יעקבו אחרי הרכב שלכם, ואם יסכימו כן ואח”כ לא עשו כרצונכם יש מקום להקל.

לדעת מרן הגרע”י זצ”ל בחזון עובדיה ח”ה עמ’ ר”ו שכתב להקל באותיות ועדיף להחמיר, הוא הדין בצורות כמו לב או פרח.

אם יש בזה הצלת נפשות שיינצלו על ידי פרסום זה ודאי שמותר אפילו בשבת, וכל שכן בערב שבת אף אם אחרים יקראו את זה בשבת, אבל בלא זה אסור.

מרן ראש הישיבה שליט”א כתב בזה באריכות ובהרחבה בשו”ת בית נאמן ח”א סי’ כ”ה ואילך תוכל לעיין שם ותרווה צמאונך.

אין היתר שלא לאכול פת בשבת רק מטעמי דיאטה. מנוחת אהבה ח”א פ”ח סעיף י’. ומכל מקום תוכל לאכול רק כביצה כל סעודה ולא יותר, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.