תפילה בעזרת נשים כשהמחיצות לא מגיעות לתקרה

מגיע להם הנצחה חלופית. מסתמא כל תורם התכוין לכמה שנים טובות. יש לנו בבני-ברק בביהכ”נ “אליהו הנביא” לוח-שיש חדש ובו תורמים משנת תש”ה!

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).}

 

בודאי שיכולה.

 

יתכן שאתם צודקים שהיום לא כ”כ קיים חשש זה, ומכל מקום מאחר שחז”ל קבעו כן, לא משנים את ההלכה. ובכמה דברים כך הוא שהחשש השתנה ובכל זאת דברי חז”ל קיימים.

 

כמה בעיות יש במנהג זה לשתות אלכוהול באמצע התפלה:

א. קודם כל אין להקל לאכול ולשתות כלל לפני תפלת מוסף בלא קידוש אם לא במקום הצורך. ב. הזמן שבו יוצאים המתפללים לשתות, בחזרה או בקריאת ספר תורה או ההפטרה צריכים להיות בבית הכנסת ולא לצאת (אם לא לצורך להתפנות או צורך גדול). ג. השותה אלכוהול ואין דעתו מיושבת עליו אינו יכול להתפלל (שלחן ערוך סי’ צ”ט), וא”כ איך יוכלו להתפלל אח”כ מוסף. ד. אין להכנס לבית הכנסת כאשר אדם שתוי, זה זלזול בכבוד בית הכנסת, וכל שכן אם גם מפריעים לתפילה כאשר ציינתם בשאלתכם.

ובפרשת השבוע (פרשת שמיני) מסופר שמתו בני אהרן, ויש אומרים שהוא משום שנכנסו שתויי יין למקדש, ואף מיד אחר כך הצטווה אהרן “יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד”, ודבר בעתו מה טוב שיתחזקו הקהל הקדוש בענין זה בפרשה זו.

ואני בטוח כאשר תביאו לידיעת הקהל הקדוש על כל התקלות הנ”ל יחזרו בהם ויפסיקו ממנהג זה.

 

מנין פועלים הוא דיעבד גמור ואינו לכתחילה כלל (שו”ע סי’ פ”ט ס”א) לבד מפועלים ושכירים שאין באפשרותם להתפלל אח,כ. וע’ בשו”ת יחו”ד (ח”ב סי’ ז’) ובהלכה ברורה (סי’ פ”ט ע’ ק”ע).

וכבר אמרו חז”ל כל המתפלל ואח”כ יוצא לדרך הקב”ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (ברכות י,ד).

ולכן יעשה השיעור נהיגה ע”י מורה אחר, ואם א”א כלל אה”נ. ועי’ ביחו”ד והלכה ברורה שם כיצד יסדר תפילתו.

 

כן.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1106).}

 

אם הכיתה אוכלים בה וישנים בה, הו”ל כבית רבנן. ואם אינה עשויה רק ללימוד גרידא – אין להסתפר.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1106).}

 

מסתבר כצד הראשון.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1105).}

 

לצערנו איננו יכולים להעביר את השאלה למרן ראש הישיבה שליט”א. המקור למה שאנו מזכירים לשון רבים בתפלות הוא מהגמ’ ברכות (דף ל’ ע”א) לעולם ישתף נפשיה בהדי צבורא. ופירש”י שמתוך שאדם מזכיר את הצבור תפלתו נשמעת. ע”ש. וזה דומה למה שאנו מתפללים בצבור שבזה תפלתנו נשמעת יותר. ולכן בזה שאנו מזכירים צבור לא מוכרח בכלל שאנו מכוונים על כל ישראל, אלא כמ”ש כת”ר על הסובבים אותנו ובני משפחתנו וכיו”ב, ובזה אנו משתפים את עצמנו עם הצבור. ואמנם יתכן שיהיה מי שאוהב את עם ישראל וכאשר מזכיר לשון רבים מכוון על כולם, אך רוב העולם אינם כן, לכן יש ענין להזכיר במפורש גם את כל ישראל.

 

במשנ”ב (סי’ ק”ה סק”ב) כתב שיפסע אחר תפלתו בכה”ג.