בעניין קריאה בתורה
התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.
מנהג תימן שראיתי בילדותי וכיום רק מעט מאוד בתי כנסת תימנים שומרים עליו בדיוק כמסורת (פעם אחרונה ראיתי אותו בבית כנסת תפארת אחים, מורי פרחי ז"ל לפני כעשרים שנה): ספר התורה שוכב באלכסון על הבימה. הרב (המכווד) מכסה באחת מהמטפחות את ידו ומכניסה מתחת ליריעה ומגביה אותה למעלה, ואז מסובב מעט ובעדינות את היריעה נגד כיוון השעון (אני אסביר זאת מייד) הדרישה במס' סופרים לשלשה עמודים היא ברורה וזאת לפי החשבון הבא: עמוד אחד נמצא מתחת לידו של המורי ממש, ועמוד אחד גלוי לעומדים מימינו והשני לעומדים משמאלו. הרב נדרש לסובב את היריעה כיוון שהעומדים בקדמת ובאחורי בית הכנסת עדיין לא רואים היטב, וכאן טמונה חשיבות הסיבוב: על ידי הסיבוב גם הם יראו את העמודות הימנית והשמאלית. כל בתי הכנסת התימנים שביקרתי בשנים האחרונות, ומגביהים את היריעה, מפספסים את הנקודה הזו של הסיבוב שראיתי בילדותי. כעת מסכת סופרים ברורה: תחילה מראה לימינו ולשמאלו, ואחר כך מסובב מעט את ידו ומראה לפניו ולאחריו. הגולל מסייע לרב לסדר את הספר לאחר הגלילה ולהכין אותו לקורא הראשון. אבא שחמישה מבניו לומדים ולמדו בישיבה הקדושה והם ת"ח ב"ה חופקק בב
חזק וברוך. אם הבנתי נכון ההגבהה שעושים התימנים היום היא רק הרמת היריעה, ואתם טוענים שצריך גם להטות לימין ושמאל. רק לא הבנתי איך ע”י ההטיה יראו את כל שלושת העמודים, לכאורה יראו רק שנים.