סוגיות הלימוד הלכות מוקצה בעיון.

המחבת בשרית. ומאכל פרווה שנתבשל בה מותר לאוכלו עם חלב. אך אין לבשל בה לכתחילה פרווה על מנת לאוכלו עם חלב. ויש מקילים אף לכתחילה.

זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.

אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.

כמו הקשירה הרגילה 7 – 8 – 11- 13 כמ”ש במקור נאמן (ח”ב סי’ ע”ט). ועי’ עוד שם (סי’ ע”ט) סדר הכריכות.

מנהגנו לא לפתוח שום ספר בפתיחת ההיכל עי’ בשו”ת בית נאמן ח”ג

עי’ בהערות איש מצליח על המשנ”ב (סי’ נה ס”ק נו בסוף הספר) שם העלו דלגבי תפילה בצבור אם מתפלל בשעה שהציבור מתפללים – יש בזה מחלוקת ראשונים. ובמסקנא כתבו שאם רוצה להתפלל בחדר סמוך – לכתחילה לא יעשה כן (שיש אומרים שאינה תפילה בציבור ממש. וגם מפסיד תפילה “בבית הכנסת”) אבל במקום צורך יש לסמוך על המקילים דמצטרף כל שרואים זה את זה. (עי משנ”ב שם ס”ק נב) וע”ע בהלכה ברורה שם (סעי’ מה ובהערה).

בסיכום כיון שבנידון שלפנינו יש צורך בדבר יש להקל רק אם יש עשרה בבית הכנסת אבל אם אין עשרה בפנים הבית כנסת אין להקל.

האחרונים לא הקשו על הבית מאיר אלא שנתקשו בטעמו של בעל התרומות, והכוונה לבעל החוו”ד בסי’ קע”ב (ביאורים ס”ק יג) ע”ש ולא עסקו בדברי הבית מאיר כלל. ומ”ש הרב ברית יהודה שם משא”כ הכא וכו’ הוא סיום דברי עצמו. באופן שלא נשמע כלל מדברי האחרונים לאסור ברבית לגוי כשאין עליה שם ריבית. וע”ע בספר הוראה ברורה בביאור הלכה שבסוה”ס סי’ קע ד”ה אינו צריך (קטע המתחיל והלום ראינו)

יש בכל זה אריכות רבה, ומרן ראש הישיבה זצ”ל הכ”מ האריך בזה בכמה מקומות, בספרו סלת נקיה וה’ נסי ובית נאמן ועוד, והנכון לעשות כמו שכתוב בלוח של הישיבה, ובמקום צורך להקדים 2 דק’. ואולי קצת יותר אבל בודאי לא להקדים 20 דק’ חבל להכנס לספק תפילה בדיעבד.

תשובת הרב אלחנן מאדאר

נראה שנתכוון למה שכתב הט”ז שם סק”ב, אולם לענ”ד אינו ענין לנ”ד, דמלבד שאין הדבר מוסכם עי’ מ”ש בביאור ההלכה (שבהוראה ברורה שם) , עוד בה שלא אמר הט”ז כן אלא באופן שטועם על מנת לפלוט ואם ירגיש איסור ימנע משא”כ במסטיק שגם אם יטעם טעמים מסוימים זה לא יעזור לו לידע אם הטעם הזה הוא כשר או לא, שהרי טעמים אלו נמצאים בשני אופנים. ומכיון שהחשש קרוב מאד ואיכא רעותא לפנינו דלהכי לא קיבלו כשרות, ליכא למימר סד”ר לקולא. כנלע”ד. ובלא”ה ממה שהט”ז גופיה הסבר טעם הדין שבתערובות אין מועיל לטעום ויש לעשות כן ע”י גוי מבואר דבכל כהאי גוונא אסור לטעום ע”י יהודי מאחר שמתיר את התערובות גופא.

בודאי שבסיום י”ב חודש לפטירת הצדיק שאנחנו עדיין אבלים על פטירתו אין ראוי לעשות הילולא ושמחה וששון.

ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).