הלוואה בלא עדים בזמננו

באמת אם יש חשש שהאדם לא מסכים, יש חשש גזל כמ”ש האחרונים. וכדאי שתבקש מאדם אחר שיבקש ממנו מחילה או שתשלח לו מכתב וכיוצ”ב.

יש בדבר כמה פרטים. ועדיף לברר בעל פה בפרוט על מקרה זה. וכל מקרה לגופו. אך באופן כללי צריך לדעת שאין גזול גם מגויים וכל שכן מיהודים.

בכל היוצא בזה צריך לאמוד דעתו של בעל הבית וכדאי לנסות להתעמק ולחשוב על כך, ולכאורה מסתבר שכל מי שמוכיח לו שעומד בכל הקריטריונים שהציב, ראשי הוא לקבל מלגה, ומה שיש כסף בצד אין זה הכרח שאין אתם צריכים לסיוע בפרט שעדיין הוצאות החתונה וכו’ לפניכם.

אין חיוב לחזור על התורמים, וכך נהוג בכמה ספרים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).}

בפשטות הכל צריך להיות כמנהג המדינה במקרים כאלה. בפשטות נראה דאף שהביטול נעשה מחמת אונס חייב דהשוכר צריך להודיע כדי זמן שיוכל בעל המלון שיושכר החדר, ואם באמת מצא שוכר אחר, בעל המלון צריך להחזיר הכסף לאותו אדם (ע’ בש”ע סי’ שי”ב ס”ז). וכן מבואר בסי’ שי”א גבי ספינה זו ויין זה וכו’ דמבואר דאין השוכר נפטר בטענת אונס. כ”נ לפו”ר.

בחו”מ שו”ע (סי’ א’ ס”ב) מבואר דלשו”ע מגבין שבת וריפוי, ולהרמ”א לא נוהגים בזה רקהדיינים כופים שהחובל יפייס את הנחבל ולקנוס כפי הנראה להם.

וצריך לברר בבתי דין המנהג כיום.

לא נשתנה הדין. גם בימינו יש להלוות בעדים או לקחת פתק בכתב יד – אלא אם כן מוכן המלוה למחול על ההלוואה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1106).}

ע’ במחנה אפרים (ה’ נדרים סי כ”ד) שכתב שאינו חשיב שואל דהנאת מצווה ל”ה הנאה, והביאו הגרע”א בחידושיו על השו”ע (סי’ ש”מ ס”א). וע”ע בקצה”ח (סי’ ע”ב סקל”ד) (ומסתבר שגם הידור מצוה בכלל זה דלאו להנות נתנו). והן אמת שיש שחלקו על דבריהם ע’ באור שמח (פ”ז מ”ה שאלה ה”ד) והנתיבות שם (סקי”ז) על הקצה”ח שם, הנה הנה”מ לא אתי עלה אלא גבי ס”ת דמוכח בט”ז דת”ת להינות ניתן. ע”ש. וזה לא שייך בשאר מצוה, אבל בדברי האו”ש מבואר דפליג גם בזה, ועכ”פ השואל מצי למימר קים לי כהפוטרין.

וכל זה רק אם השופר נאנס מידו, אבל אם מחמת התקיעות נשבר נראה פשוט דהוי מתה מחמת מלאכה, ולפ”ז אפי’ למ”ד דהוי שואל פטור.

• – הנה פשוט דאין לפטור מצד דהמזיק הוא קטן וחש”ו פגיעתן רעה כמבואר בב”ק (דפו”י) ובש”ע (סי’ צ”ו ס”ג) שהכא השואל נתחייב בשמירתו ובכלל זה שלא יזיקנו קטן, ולא גרע מנאנס דהשואל חייב, וזה פשוט.
• – רק יש לדון מצד מה שכתבת שלא ידוע אם הבן זרק את המשחק או השתמש שימוש רגיל (ופשוט שכאן לא נחשב פשיעה מה שנתנה לילד כמבואר בסי’ רצ”א סכ”ו, דהכא שאלה כבור בנה הקטן).
  והדבר תלוי במחלוקת כמבואר בדברי הש”ך (סי’ רצ”א ס”ק מ”ד) דלהנמוק”י פטור והביאו מרן ז,ל בב”י ריש סי’ ש”מ) – ואילו לדעת הרא”ש וטור (וכ”פ בש”ך (סי’ ש”מ סק”ז) וע’ בנתיבות (סי’ רצ”א סקי”ז) ובקצה”ח (סקי”א) שקיימו דברי הנמוק”י, ובה”מ שם כתב דבשאיל הטוען שמא גם להש”ך פטור. ע”ש. ונראה ודאי דהשואל מצי למימר קים לי כדעתם.

יש בזה פרטים רבים, ותלוי גם ובעיקר בטענות של השכן מלמטה. ולכן אף שיש הרבה צדק בטענותיכם, אי אפשר ועכ,פ קשה מאד להביע דעה בזה. וכדאי להביא טענות מפורטות של ב’ הצדדים בפני בורר מוסכם או בפני בית דין לממונות. וכדאי להגיע לסיכומים והבנות עוד טרם תחילת הבניה, שלא יהיה אי הבנות אחרי מעשה וויכוח על התשלום.