הנה גם אם העלים הנ”ל גדלו בשנה השביעית עצמה, מ”מ

• מצד איסור ספיחין אין כאן איסור כמ”ש הרמב”ם (פ”ד מהל’ שמיטה ויובל ה”ג) שעשבים שאין זורעים אותם רוב האדם אין בהם סםיחין ומכללם מנה את הפיגם.
• וכן מצד הסיכה ע”י שרייתם בשמן, הכלל בדברים אלו שכל דבר שדרך שימושו בכך הדבר מותר כמ”ש הרמב”ם (פ”ה מהל’ שמו”י ***). ואף שכאן אין הדבר ברור שכן דרך רוב בני האדם בסיכה זו, ובזה י”ל דאסור וכמשמעות לשון הרמב”ם (ה”ו), מ”מ כיון שהפיגם אינו עשוי ברובו אלא לריח א”כ אינו קדוש בקדושת שביעית כמ”ש בשביתת השדה (פ”ט הט”ז), וכ”פ בס’ קדושת הארץ (פ”ה ה”ח), עש”ב, וא”כ ממ”נ אין לאסור הסיכה כלל בשמן הנ”ל וכן לבשלו ולרחוץ בו. ודו”ק.
• ומצד החפירה גם אין לחוש כיון שניכר שעושה כן לצורך הוצאת העלים ושרשיהם.

מיושב. רמב”ם (פ”ט מהלכות תפלה ה”ה). וכן משמע מסתימת מרן (סי’ קל”א ס”ב).

כן. ועכ”פ ק”ש של יוצר יקרא עם תפילין דרש”י.

הקפאין שבקפה ובתה הוא סם ממכר, ולכן הרגיל בהם אינו יכול להתפלל בעירנות בלעדיהם. ובאמת ביוה”כ ובט”ב שא”א לשתות אפילו לפני עה”ש ישנם רבים שמנמנמים לאורך כל היום מהטעם הזה.

ולכן התירו בהם האחרונים, אע”פ שבזמנם הם היו משקאות חשובים, כיון שהדבר דומה למי שרעב וצמא ביותר שהתירו הרמב”ם ומרן לאכול ולשתות קודם התפילה. ובזמנינו שאינם חשובים כ”כ, מותר בפשיטות לשתות קפה ותה עם סוכר בלבד. כמדומני שיש מתירים לשתות קפה עם חלב, אך לגאוה כיון שאין צורך בחלב יש לחוש בזה לגאווה. ואפשר שלא התירו אלא למי שאינו יכול לשתות קפה שחור. ועכ”פ כל מה שאינו בכלל זה פשוט שאין להתירו.

ע”פ הפשט הש”צ עומד והציבור יושבים, אך אין בזה חיוב.
וע”פ רבותינו המקובלים צריך לשבת, אך לענין הש”צ לא נהוג כמותם.

אודות תפלה בנעליים ללא גרביים, מאחר ואין בזה פחיתות כבוד בזמננו, וכך רגילים אנשים לעמוד גם בפני נכבדים ורוזני ארץ, וגם אין הדבר בולט כלל שלובש הנעליים ללא גרביים, לפיכך אפשר להקל.

חי בפתח הוא ההיפך ממת, אך חי בצירי פירושו חַיֵּי, כמו חֵי פרעה (בראשית מ”ב ט”ו) שהכוונה שיוסף נשבע בחייו של פרעה (עיין רש”י שם). ועיין במשנה תורה להרמב”ם (פ”ב מהלכות יסודי התורה ה”י) שכתב: הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד וכו’ ולפיכך אומר חֵי פרעה וחֵי נפשך, ואין אומר חֵי ה’ אלא חַי ה’, שאין הבורא וחייו שנים כחיי הגופים החיים וכו’ עכל”ק.

לפיכך האומרים חַי העולמים  כוונתם שה’ יתברך הוא חי לעולמים, והאומרים חֵי העולמים כוונתם שה’ יתברך הוא חיי העולמים. וכ”ה בספר דניאל (י”ב ז’) וישבע בחֵי העולם. וכן הרמב”ם בפירוש המשניות לברכות (סוף פ”ו) כתב בעצם כתי”ק בברכת בורא נפשות “חיי, העולמים, ואם טכי אנחנו נוהגים לומר חי, מ”מ בצירי הוא ענין אחד, מה שאין כן בפתח הוא ענין אחר וכנ”ל. כמו כן מגוף ברכת בורא נפשות יש להוכיח, כימה שה’ יתברך ברא את כל הנבראים ומה שהוא חיי העולמים הוא ענין אחד, אך אם נקרא בפתח נמצא שגוף הברכה וחתימתה אינם קשורים זה לזה.

מסתמא כוונתך על הים התיכון. ובזה יש דעות בפוסקים, כי במסכת ברכות שנינו שהרואה את הים הגדול מברך “שעשה את הים הגדול”, ואילו על שאר הימים בעולם מברך “עושה מעשה בראשית”. ויש מחלוקת איזה ים נקרא הים הגדול, כי יש מרבותינו הראשונים שכתבו שהוא האוקיינוס המקיף את כל העולם (חז”ל ורבותינו לא חילקו את האוקינוס לחלקים כמו שמקובל כיום, אלא התייחסו אליו כאל ים אחד כפי האמת). ולפי דרכם יש לברך על הים התיכון “עושה מעשה בראשית”. אך דעת ראשונים אחרים שהים הגדול הוא הים התיכון (ומרן רה”י שליט”א העיר שכן הוא בכל מקום במקרא), וכ”פ מרן בש”ע (א”ח סי’ רכ”ח), אך המשנ”ב פסק לברך “עושה מעשה בראשית” מספק, וכן דעת הכה”ח. אמנם דעת מרן הגרע”י זצ”ל לברך “שעשה את הים הגדול” כדעת מרן הש”ע. לכן איך שתברך יש לך על מה לסמוך. ובני אשכנז נוהגים כהמשנ”ב.

אין מובן מלשון השאלה מה כוונתך, ונראה שכוונתך למה לא יברך כל פעם שבא ללמוד תורה, כמו ברכת המזון או ברכת המצוות שאם הפסיק והסיח דעתו צריך לבברך, וזה ביאר מרן בב”י (סי’ מ”ז) ואכתוב דבריו בקצרה:

“י”א דבאמת שייך דיני הפסק שאם ישן שינת קבע או מרחץ הוי הפסק.

וי”א דלא הוי הפסק שם כיון שצריך ליזהר שם בכמה דינים וע’ בלבוש (הו”ד במשנ”ב שם ס”ק כ”ז) דכל זמן שהוא ניעור מוטל עליו ללמוד ואין ההפסק והיסח דעת חשיב הפסק לענין ברכה”ת”. ע”כ.

אפשר לעשות את הפדיון בליל רביעי כ”ה טבת (יום שלישי בלילה).

ויש מחמירים לעשות לאחר כ”ט יום וי”ב שעות ותצ”ג חלקים, ולפ”ז תחלת זמן הפדיון הוא אחרי 11:00 בלילה, ובשעה כזאת א”א לעשות פדיון כמבן, לכן יש לדחות ליום רביעי. אבל זה רק חומרא, ולהלכה אפשר לעשות מתחילת הלילה כנ”ל.