דעת מרן ראש הישיבה על ברכת מעין שבע בליל יום טוב הראשון של פסח

לתשובותו המלאה של רבי אדיר כהן 

בס"ד ניסן התשע"ח לפ"ג. [מהדורא בתרא אדר שני התשע"ט].

עמדתי ואתבונן בענין פסח שחל בשבת (כמו בשנה זו התשע"ח, ובשנה הבאה) אם יש לומר בליל פסח ברכת מעין שבע או לא. וידעתי גם ידעתי שרבים לוחמים לכאן ולכאן הן על פי הפשט והן על פי הקבלה. ועל כן אמרתי להביא את עיקרי השיטות בקצרה ומה שנראה לפי עניות דעתי. ואל ה' אשא תפלה. שיוליכני בדרך סלולה. ויוציאנו לאורה מאפילה. ברוב שמחה וגילה.

דעת רבינו נסים ודעמיה שלא לברך בליל פסח

  1. הנה כתב הטור או"ח (סימן תפ"ז) וז"ל: כתב בעל העיטור על שם רבינו נסים, כשחל בשבת אין אומר ברכה מעין שבע שנתקנה בשביל המאחרים בבית הכנסת שלא יזיקום, והאידנא אין צריך דליל שמורים הוא. ע"כ. ולפנינו בעיטור לא נמצא מזה, אלא כן נמצא שכתב בן אחיו של בעל העיטור מהר"ר משה ב"ר שמואל בספר מנהג מרשלייאה (עמוד 158) וז"ל: ואם חל ליל שבת וכו' ולא יאמר מגן אבות כי הסיבה לאומרו בשביל המזיקין שלא ישאר יחיד כדי שלא יסתכן וליל פסח אין בו מזיקין שנאמר ליל שמורים לילה המשומר מן המזיקין. ע"כ. וכן כתב אחד המיוחד מתלמידי בעל העיטור בספר המנהיג (הלכות פסח אות נ"ב) וז"ל: ואם חל יום טוב הראשון של פסח בשבת, אין אומרים מעין שבע בבית הכנסת, שהרי לא נתקנה אלא מפני שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ושכיחי מזיקין וכו', אבל בליל פסח כתיב ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה וגו', לילה המשומר ובא מן המזיקין. במגלת סתרים לרבינו נסים. ע"כ [ובמנהיג דפו"י הציון למגלת סתרים הובא בטעות בתחילת אות נ"ג ותוקן בדפו"ח הוצאת מוסד הרב קוק עמוד תס"ו וע"ש בהערות]. וכפי הנראה זה הוא מקור דברי הטור (ונפלה ט"ס בלשונו). וכן כתב בספר המכתם (פסחים דף ק"ט ע"ב) וז"ל: לילה המשומר ובא מן המזיקין, ועל זה גם כן נהגו שלא לומר ברכה אחת מעין שבע בליל הפסח שחל להיות בשבת דבשאר ערבי שבתות תיקנו אותה משום עם שבשדות וכו' ולילה זה משומר ובא מהם ומכיו"ב. ע"כ. וכן כתב בספר מחזור ויטרי (הלכות פסח סימן ס"ב) וז"ל: נמצא כתוב במגילת סתרים לרבינו נסים ליל שימורים שחל להיות בשבת ש"צ העובר לפני התיבה בשאר לילי שבתות חייב לומר ברכה מעין שבע, עכשיו אינן אומרים אותו מפני שלא תיקנו חכמים ברכה זו בערבי שבתות אלא בשביל בנ"א שפעמים מאחרין וכו', וכשחל ליל שימורים בשבת א"צ לומר אותה דאמרינן בפ"ק דר"ה ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר וכו'. ע"כ. וכן כתב עוד שם (הלכות סוכות סי' שע"ה). ע"ש [אלא שאין דברים אלו מרבינו שמחה בעל מחזור ויטרי, וכמו שיש סתירה לדברים אלו במחזור ויטרי (הלכות פסח סימן ק"א). אלא שמחזור ויטרי המצוי הוא כולל הוספות רבות מאחד הראשונים בזמן מאוחר יותר, עיין במבוא למחזור ויטרי הנד"מ (ירושלים תשס"ט) מה שהאריך בזה, ואכן ב' המקומות הנ"ל מבואר בהוצאה הנ"ל שם שהם מופיעים רק בכת"י המורחב. והביא שיש אומרים שבעל הוספות אלו הוא בעל המנהיג. ואם נכון הדבר אם כן אזיל לשיטתיה בספר המנהיג הנ"ל, ועכ"פ בודאי שיצאו הדברים מאחד הראשונים]. וכן כתב הריטב"א בחידושיו (שבת דף כ"ד ע"ב) וז"ל: ורבנן הוא דתקון משום סכנה וכו' והאידנא דליתא לההיא סכנה לא בטלה תקנה ממקומה דכיון דתקון תקון וכדחזינן בקידוש היום וכו', וביו"ט של פסח שחל להיות בשבת אין ש"צ אומרו כלל דליכא מזיקים, כי ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר מן המזיקין. וכן כתבו מקצת רבותינו בעלי התוספות ז"ל. ע"כ. הרי שמלבד שכן דעת הריטב"א, כן גם דעת מקצת בעלי התוספות. וכן הריטב"א בחידושיו לר"ה (י"א ע"ב) הביא כן בשם התוס'. ע"ש. וכן תלמיד נוסף מתלמידי הרשב"א, הוא רבינו יהושע אבן שועיב בדרשותיו (פרשת צו ושבת הגדול, דף מ' ע"ב) כתב כן בשם התוספות (וע"ע לקמן אות   ב'). וכן כתב המאירי (פסחים דף ק"ט ע"ב) וז"ל: והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין, וכבר נמנעו מטעם זה מלומר בה ברכה מעין שבע אם חל בשבת, שהיא לא נתקנה אלא מפחד המתאחרים לבא כגון עם שבשדות. ע"כ. וכן כתב בארחות חיים (דף י"ח ע"ג, הלכות תפלה סימן צ') וז"ל: ובליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת אין אומרים אותה כלל לפי שהיא לילה המשומר ובא מן המזיקין. ע"כ. והניף ידו באו"ח בשנית (דף ס"א ע"ד, הלכות שבת סימן י"א) ובשלישית (דע"ז ע"ב, הלכות תפלות הפסח סי' ג') שאין לאומרה כלל בליל פסח שחל בשבת (רק שבהל' שבת שם סיים: ויש מקומות שאומרים אותה, והכל הולך אחר המנהג. ע"כ. אבל במקום שאין מנהג ידוע לאומרה דעתו שאין לאומרה כלל). וכן כתב בכל בו (סימן ל"ה) וז"ל: אבל בשבת שחל בו יום ראשון של פסח אין אומרים אותה כלל, דלילה משומר מן המזיקין הוא וכו'. ע"כ (והניף ידו שנית בסימן נ'). וכן בספר הבתים (שערי תפלה שער שני) כתב וז"ל: ובקצת מקומות נהגו שלא לברך ברכה זו ביו"ט ראשון של פסח מפני שהוא לילה המשומר מן המזיקין. ויש מי שכתב שאם התחיל לברך אותה אינו מפסיק אלא גומר הברכה, הואיל ואין מבטלין אותה אלא מפני המנהג. ודבר של טעם הוא. ע"כ. וכ"כ בספר צדה לדרך (מאמר ד' כלל ג' פרק י"ב) וז"ל: יש מקומות שכשחל פסח בשבת אין אומרים מעין שבע שנתקנה מפני המזיקין והלילה הוא ליל שמורים. ע"כ. וכ"כ תלמיד הרא"ש, רבינו ישראל מטוליטולא, בספר מצוות זמניות (הלכות פסח שער שביעי) וז"ל: ואם חל להיות ליל ראשון של פסח בליל שבת וכו' ולא יתפלל ש"ץ מגן אבות בדברו מפני שסדרוהו לשמירה מן המזיקין, וליל פסח הוא ליל שמורים וכו'. ע"כ. וע"ע לרבינו דוד אבודרהם (סדר תפלות פסח) שהביא בשם יש אומרים שאין לומר מעין שבע בליל פסח שחל בשבת מהטעם הנ"ל (אלא שסיים: ומיהו נהגו לאומרו. ע"כ. ומ"מ במקום שנהגו שלא לאומרו נראה שדעתו שלא יאמרוהו ורק במקום שנהגו לאומרו כיון שנהגו לא אמרינן סב"ל. וע"ע להלן אות ד'). וכן בשו"ת הריב"ש (סימן ל"ד) כתב וז"ל: וכן הוא המנהג זולתי כשחל פסח בשבת שאין אומרים אותה לפי שאין לחוש בלילה ההוא למזיקין וכו'. ע"ג. וכן בשו"ת הרשב"ש (סימן שצ"ח) כתב וז"ל: ובליל פסח ליתא להאי חששא וכו' וכן נהגו בכאן באלג'יר שבליל הפסח שחל להיות בשבת אין אומרים אותה וכו'. ע"כ. וכ"כ בספר המנהגים לר"י טירנא (מנהג של פסח דף י' ע"א) וז"ל: נ"ל שאין אומרים מגן אבות לפי שליל שמורים מן המזיקין הוא ומגן אבות נתקנה משום המזיקין. ע"כ. וכ"כ בספר האגור (סימן תתכ"ד) וז"ל: כתב בעל המנהיג על [שם] סדר רבינו נסים שכשחל פסח בשבת אין אומרים ברכה מעין שבע שנתקנה בשביל המאחרים בביהכ"נ שלא יזיקום מזיקים. והאידנא א"צ דליל שמורים הוא. ע"כ. הרי לנו חבל נביאים ראשונים כמלאכים, קרוב לשני מנינים, ועל צבאם רבינו נסים גאון, שכשחל ליל הסדר בליל שבת אין אומרים אז ברכת מעין שבע בערבית. [וטרחתי להעתיק בקצרה לשון הראשונים אחר שיש בזה כמה נפק"מ כמו שאדון בזה לקמן אות ד']. ואחרון חביב מרן הקדוש רבינו יוסף קארו ז"ל שקבלנו הוראותיו, בבית יוסף (סימן תפ"ז) אחר שהב"ד ר"ד אבודרהם שנהגו לאומרה, כתב: אבל עכשיו פשט המנהג שלא לאומרה. ע"כ. וכן קבע בשולחנו הטהור (שם סעיף א'): אין אומרים ברכה אחת מעין שבע. ע"כ. וכן מור"ם ז"ל לא הגיה על דברי מרן מאומה, משום שגם הוא סבר כן. וכן כתבו עוד מגדולי החכמים בתקופת מרן, דור ראשוני האחרונים הנושקים לדור הראשונים, ובהם רבינו הרדב"ז (והרדב"ז ז"ל גאון ישראל קרוב לראשונים, ואיהו בקי בדברי הראשונים. לשון שו"ת מעין גנים ח"א סי' ב') שנשאל על כך בתשובותיו (ח"ד סימן ט"ז), והביא דברי הריב"ש, ושכן כתבו כל הפוסקים, וסיים: וזה שרוצה לאומרה דעת חיצוני הוא ואין ראוי לקרותו מחלוקת ולא לחוש לו. ע"כ. וכן רבי ישמעאל הכהן טנוג'י מתונס, וראש רבני מצרים בזמן מרן, כתב בספר הזכרון (שבת עמוד מ"ה) בפשיטות שאין אומרים ברכה זו בליל פסח דליל שמורים הוא. וכן בשלטי הגבורים (על המרדכי פרק ט"ז דשבת סי' ת"ז אות ב') הביא דברי רבינו נסים בשם הראב"ן. ע"ש. וכן פשט המנהג ברוב ככל תפוצות ישראל שאין לאומרה. וכן הסכימו רוב האחרונים (עיין לקמן אות ה').

דעת הראשונים הסוברים לברך

  1. אלא שכנגד זה מצאנו לכמה מן הראשונים שסוברים שאין לחלק בין ליל פסח לשאר ימים, ובכל אופן יש לומר ברכת מעין שבע בליל שבת אף אם הוא ליל פסח, ראשון במעלה בסידור רש"י (סימן תל"ד) כתב בתוך סדר התפלה לפסח וז"ל: וכשחל בשבת לאחר סיום תפלת לחש אומר שליח צבור ויכולו ומגן אבות בדברו וכו'. ע"כ. וכן כתב תלמידו רבינו שמחה במחזור ויטרי (הלכות פסח סימן ק"א) וז"ל: ואם חל להיות בשבת, לאחר סיום תפלת לחש אומר השליח [צבור] ויכולו, מגן אבות בדברו וכו'. ע"כ. אלא שבב' מקומות אחרים (בהלכות פסח לפני כן בסי' ס"ב, וכן בהלכות סוכות סימן שע"ה) כתוב שלא לומר מעין שבע. וביאור הדברים שאלו הוספות מאוחרות שנוספו על ידי ראשון אחר (כמבואר באות הקודמת), אך רבינו שמחה גופיה אזיל בשיטת רביה רש"י שיש לומר. וכן בפירוש ההגדה לאחד מבית מדרשו של רש"י (נדפס במוריה ניסן התש"ן, בתחילתו) מבואר לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בליל שבת. ע"ש. וכן בספר שבולי הלקט (ר"ס רי"ט) כתב וז"ל: בשני ימים טובים של פסח מתפללין שבע וכו', וליל שבת ויו"ט אין מזכירין של יו"ט בברכה אחת מעין שבע וכו'. ע"כ. וכן הוא הלשון בספר תניא רבתי (הל' פסח סימן מ"ט). ומתבאר מדבריהם שאומרים מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. וכן בספר מנהגי מהר"א קלויזנר (סימן ק"ד) כתב וז"ל: ואם ערב פסח בערב שבת אומר ויכולו, מגן אבות וכו'. ע"כ. והן נוסף עוד שני ראשונים שאף שהביאו הסברא שלא לומר מעין שבע בפסח שחל בשבת, העידו שנהגו אצלם לאומרה, הראשון רבינו יהושע אבן שועיב בדרשותיו (פרשת צו ושבת הגדול, דף מ' ע"ב) שאחר שהביא דברי התוספות שאין החזן סודר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, כתב: ואנחנו לא נהגנו אלא שסודר אותה. ע"כ. והשני רבינו דוד אבודרהם (סדר תפלות פסח) אחר שהביא שיש אומרים שאין לומר מעין שבע בליל פסח שחל בשבת כתב: ומיהו נהגו לאומרו. ע"כ. וכן יש עוד ראשונים שמתבאר מהם שיש ב' מנהגים, כמו שראינו בארחות חיים, שאף שכתב שלש פעמים (דף י"ח ע"ג, הלכות תפלה סימן צ', דף ס"א ע"ד, הלכות שבת סימן י"א, דע"ז ע"ב, הלכות תפלות הפסח סי' ג') שאין לאומרה כלל בליל פסח שחל בשבת, מ"מ כתב (בפעם השניה): ויש מקומות שאומרים אותה, והכל הולך אחר המנהג. ע"כ. וכן מלשון ספר הבתים (שערי תפלה שער שני) שכתב וז"ל: ובקצת מקומות נהגו שלא לברך ברכה זו ביו"ט ראשון של פסח מפני שהוא לילה המשומר מן המזיקין. ע"כ. מתבאר שיש מקומות שאמרוה. וכן מלשון ספר צדה לדרך (מאמר ד' כלל ג' פרק י"ב) שכתב: יש מקומות שכשחל פסח בשבת אין אומרים מעין שבע שנתקנה מפני המזיקין והלילה הוא ליל שמורים. ע"כ. מתבאר שיש מקומות שאמרוה. וכן ראיתי בסדר פסח מחזור פאס (הכת"י צולם מחדש עם דפוס עמוד מול עמוד בנתיבות תשנ"ט, ונמצא גם באוצר החכמה. דף ז'), שהוא כפי הנהוג שם לפני גירוש ספרד, שגם שם מבואר בפשיטות לומר מעין שבע כשחל בשבת (אלא שלאחר זמן השתנה המנהג במרוקו וגם הם עתה נוהגים שלא לאומרה. עיין לקמן אות ו'). וכן בספר מנהגי מהרי"ל שיצא מחדש (מכון ירושלים, סדר התפלות של פסח עמוד קמ"ב) הובא בשינויי נוסחאות גירסא בזה"ל: ואומר ש"ץ ויכולו מגן אבות וכו'. ע"כ. אלא שכפי הנראה זה תוספת כת"י מאוחר יותר ממהרי"ל. וכן ראיתי עוד בירחון מוריה (ניסן התשס"ט, גליון י"א-י"ב, עמוד כ"ג), מנהגים מכל השנה לרבי שמואל מאולמא, שכתב: אומר ויכולו ומגן אבות ובמה מדליקין. ע"כ. אלא שהובא שם שבאחד מהכת"י נוסף: יש דעות שלא לומר ויכולו ומגן אבות כי הם נתקנו מפני המזיקין וכו'. ע"כ.

דעת שלושת עמודי ההוראה ושאר הגאונים והראשונים שסתמו לשונם

  1. ועוד יש לנו לברר דעת שלושת עמודי ההוראה, הרי"ף (שבת דף י"א ע"ב מדפיו), הרמב"ם (פרק ט' מהלכות תפלה הלכה י"ב) והרא"ש (שבת פרק ב' סימן ט"ז), שסתמו לשונם, והעתיקו דברי הגמרא בשבת (כ"ד ע"ב) דאמר רבא, יו"ט שחל להיות בשבת, שליח צבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יו"ט במעין שבע, שאלמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביו"ט. ע"כ. ולכאורה קצת משמע מסתימת לשונם שבכל יו"ט שחל להיות בשבת אומר החזן ברכת מעין שבע רק שאין מזכיר בה יו"ט. מדלא חילקו בין פסח לשאר ימים טובים. אלא שאין זה מוכרח כל כך, דהתם לא נחתי למימר אימתי אומרים מעין שבע, אלא שמתי שאומרים מעין שבע ביו"ט אין מזכירים בה של יו"ט. וכן ראיתי להגאון פתח הדביר ח"ד (בהשמטות לח"ג סי' רס"ח, דף ש"כ ע"ג) שכתב כיו"ב. ע"ש (ואף מקצת מסידורי הגאונים והראשונים שבחלקם בהלכות ליל הסדר טרחו לציין להוסיף של שבת כשחל בשבת, מ"מ בתפלת ערבית של שבת או של יו"ט לא נחתו לבאר החילוקים בזה. ואין כ"כ ראיה מסתימות הדברים). ואם איתא שמלשון זו יש הוכחה שאין חילוק בין פסח לשאר ימים טובים, אם כן מתבאר מהגמרא עצמה דלא כדברי רבינו נסים. אלא ודאי שאין מזה הוכחה. ובפרט מדברי רבינו הרא"ש, שממה שהביא הטור (סימן תפ"ז) דברי רבינו נסים שאין לומר מעין שבע בפשיטות, קרוב לודאי שכך ראה לאביו הרא"ש. אחר שאין דרכו לחלוק עליו. וע"ע בב"י חו"מ (סי' ע"ז) שכתב: וליכא למימר דהרא"ש ורבינו יעקב תרי נינהו, דתרוייהו אינם אלא כח אחד, דלעולם רבינו יעקב אזיל בשיטת הרא"ש וכו'. ע"כ. ובודאי שכל שאין הכרח לומר שהטור חלק בזה על הרא"ש לא אמרינן כמ"ש בספר יד מלאכי (כללי הטור אות כ"ג). ומלבד שדרכו של הטור לדקדק טובא בלשון אביו הרא"ש, וממה שהביא הטור דברי רבינו נסים בשתיקה על כרחך שמבין שאין לדקדק מלשון הרא"ש היפך דבריו, עוד בה שבדבר זה שהוא דבר המצוי שליל פסח יחול בשבת כל כמה שנים אחדות, אם היה הרא"ש נוהג לומר מעין שבע, לא היה דבר זה נעלם מעיני בנו רבינו יעקב בעל הטורים. והן נוסף עוד, מה שמצאנו לאחד מתלמידי הרא"ש, מני"ר רבינו ישראל מטוליטולא, בספר מצוות זמניות (הלכות פסח שער שביעי) שגם כתב שלא לומר מעין שבע בליל פסח שחל בשבת אחר שהוא לילה המשומר מן המזיקין (הובא לשונו לעיל אות א'). ועל כרחנו לומר שגם הרא"ש מסכים והולך לדברי רבינו נסים שאין לומר מעין שבע בפסח שחל בשבת (ועל כל פנים בודאי שאין לדקדק מדבריו שלא סובר כרבינו נסים). ומעתה גם מלשון הרי"ף (שהוא כלשון הרא"ש) אין הכרח שסובר דלא כרבינו נסים, ויתכן דלא נחית להכי. וגם בדעת הרמב"ם לכאורה יש לומר כן. ומה גם שאם באמת שלושת עמודי ההוראה סוברים לברך מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, לא מסתבר כלל שמרן הקדוש יעזוב את דעתם ויפסוק בפשיטות כרבינו נסים. ועוד דהטוש"ע גופייהו בהלכות שבת (סימן רס"ח סעיף ט') סתמו לשונם, יו"ט שחל להיות בשבת אינו מזכיר של יו"ט בברכה מעין שבע. אף דבודאי דס"ל שבליל פסח אין אומרים מעין שבע כמבואר בטוש"ע בהלכות פסח (סימן תפ"ז ס"א). ועל כרחך שמסתימות הלשון בזה אין כל הכרח ללמוד שאף בליל פסח יש לומר מעין שבע. וכן בקודש חזיתיה למוה"ר הגאון רבי חנינא בוגיד סעדון זצ"ל בשו"ת מגיד תשובה חלק ג' (חאו"ח סימן י"ח), שהביא מה שכתב בשו"ת וישב הים ח"א (סימן ח') לדקדק דלא כרבינו נסים ומרן, מדברי שלושת עמודי ההוראה, וסידור רב עמרם גאון ועוד ראשונים, שכתבו בסתם שיו"ט שחל בשבת אומרים מעין שבע. והעיר על דבריו דטפי הוה ליה למימר דרבינו נסים וסיעתו הם נגד גמרא ערוכה (שבת דף כ"ד ע"ב) דסתמה לשונה בענין זה. וח"ו לדחות דברי גאונים וראשונים מכח הערה זו, ואטו אנו בקיאים בסתמות דברי הש"ס יותר מהם וכו'. ועל כרחך דהש"ס התם לא נחית לעיקר הדין שיזכיר מעין שבע ביו"ט שחל בשבת, רק שלא יזכיר בה של יו"ט. ובודאי שלא יחלוק הטור על אביו הרא"ש ולא יחלוק מרן על ג' עמודי ההוראה וכו'. ע"ש באורך. וכן יש לסייע הבנה זו בדעת הרמב"ם מדברי רבינו המאירי (פסחים דף ק"ט ע"ב) שכתב שנהגו להמנע מברכה זו בליל פסח. והמאירי על פי רוב בשיטת הרמב"ם אזיל, ובודאי שלא יתעלם מדעתו לגמרי. ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ד' (סימן רכ"ה) שכתב שהמאירי רגיל בשיטת הרמב"ם. וע"ע בשו"ת הסבא קדישא חלק א' (סימן כ"ב, דף ס"ד ע"א) שכתב, שממה שהמאירי לא הזכיר שהרמב"ם חולק משמע שסבר שכך סובר הרמב"ם. ע"ש. וע"ע בספר ברית יעקב (סימן י"א הערה ז'). ומה גם שאף הרדב"ז על פי רוב רגיל ללכת בשיטת הרמב"ם (ואף כתב עליו חיבור לבאר דבריו), ובודאי שלא יתעלם מדבריו לגמרי, ואעפ"כ כתב בתשובותיו (ח"ד סימן ט"ז) בנ"ד, וזה שרוצה לאומרה דעת חיצוני הוא ואין ראוי לקרותו מחלוקת ולא לחוש לו. ע"כ. ואם היה מבין שדעת הרמב"ם לברך, בודאי שלא היה כותב בלשון זו. ואף שלכאורה כן נראה בדעת הרמב"ם, מ"מ אין זה ברור, ועדיין יש מקום לעיין בזה, וכמו ששמעתי כמה פעמים מפי מו"ר ועט"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו, שמסתימות הרמב"ם שלא חילק בין פסח לשאר ימים טובים משמע שסובר לברך גם בפסח, שהרי קשה לומר שהרמב"ם יסבור לחלק בזה ויסתום דבריו, ועל מי יסמוך שנדע חילוק זה, והרמב"ם אין דרכו לסמוך על אחר אלא לבאר דבריו, וכמו שעשה בברכות השחר לכתוב כל ברכה בנפרד בשלימות בא"י אמ"ה הנותן לשכוי וכו'. וכן על זה הדרך. שלא יחשוב הקורא בטעות שצריך לברך ברכות אלו ללא שם ומלכות (וכמו שסובר באמת הרמב"ם. וע"ע בספר טוב עין סימן ט' אות א'). ועל כן מסתימות לשונו כאן יותר נראה שאין מחלק בין פסח לשאר ימים טובים. ומה שבירך כי כך נהגו במקומו (וכמו שבאבודרהם מבואר שיש מקומות בספרד שנהגו כן). עכת"ד נר"ו [וכן מבואר בדבריו ממוצ"ש י"ז אדר התשע"ח, שנדפסו בגליון בית נאמן גליון 104, בסופו]. ומכל מקום גם לפי זה אין הרמב"ם מחייב לברך ברכה זו, אלא שכך נהגו במקומו, ויש לסייע זאת מהמאירי שהולך על פי רוב בשיטת הרמב"ם שבלשונו שהבאתי לעיל לא אסר לאומרה אלא "שנהגו" שלא לאומרה. והכל הולך לפי המנהג. וכן בספר הבתים (שערי תפלה שער שני) שעל פי רוב הולך בשיטת הרמב"ם, הביא שיש מקומות "נהגו" לא לברך ברכה זו. והיינו לא מן הדין. וא"כ אין הרמב"ם מחייב לברך ברכה זו (ולכן לא ביאר בחיבורו שיש לברכה או להיפך, אחר דמסתמא ראה דברי רבינו נסים), ועכ"פ הרא"ש בודאי שסובר שלא לברך ברכה זו בליל פסח. ואחר שכך דעת רוב הראשונים ומרן בודאי דהכי נקטינן, ומה גם שכן נתפשט המנהג ברוב ככל המקומות זה כמה מאות שנים. ובמשי'ם חפש'י ראיתי עוד בספר כתר שם טוב חלק א' (עמוד קפ"ט הערה רל"ז) שכתב: וזכורני כי הרמב"ם בתשו' פאר הדור כתב לאומרה אף בליל פסח שנפל בשבת. ע"כ. ולא דק במה שזכר, שלא נמצא כן בשו"ת פאר הדור, רק נמצא שם (סימן קמ"ח) תשובה בענין דומה, ששאלוהו אם יש לומר חזרת הש"ץ גם מתי שהקהל בקיאים בתפלה, והחזרה לא נתקנה אלא להוציא מי שאינו בקי. והשיב: מאחר שתקנו חז"ל שירד ש"ץ לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי וכו', א"כ אין תפלת הש"ץ ברכה לבטלה כלל מפני התקנה, ואפילו אין בזאת החבורה מי שלא יצא. וכמו שתיקנו בקידוש בית הכנסת וכו', וכמו שאמרו באיחור ערבית ליל שבת מפני המאחרין לבא, וצריך לנהוג כך תמיד ואפילו אין שם מי שלא בא. וכמו כן כל דבר הנתקן מפני סיבה לאו דוקא עד שתזדמן הסיבה אשר בעבורה נתקן אלא צריך לנהוג כך תמיד וכו'. עכ"ל. הרי שלא דיבר מפורש על ליל פסח. רק יש מקום ללמוד משם לכאן. אך אין מוכרח, דהכא האומרים שלא לומר סוברים דמעיקרא לא תקנו חז"ל לברך בליל פסח המשומר מן המזיקין, משא"כ בשאר שבתות שתיקנו לברך, גם היכן שאין מאחרים יש לברך. ואין הכרח ללמוד מהתם להכא (ולמעשה גם בכתר שם טוב שם מסכים שהמנהג כיום לא לברך בליל פסח שחל בשבת). 

אם הראשונים שסוברים לא לברך הוא מן הדין או מנהג

  1. אלא שעדיין יש להתבונן בדברי הראשונים שסוברים שלא לברך מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, שהמתבונן בלשונותם חלק מצד מנהג אתו עלה, וכמו שראינו בספר המכתם (פסחים דף ק"ט ע"ב) ובספר הבתים (שערי תפלה שער שני) דנקטי בלישנייהו הך דינא בלשון "נהגו" שלא לומר ברכה אחת מעין שבע וכו'. ע"ש. ולכאורה נראה מלשונם שאין איסור לברך מעין שבע, אלא שנהגו שלא לומר מעין שבע. וביתר שאת כן נראה מלשון המאירי (פסחים דף ק"ט ע"ב) שכתב וז"ל: וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים, הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם, והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין, וכבר נמנעו מטעם זה מלומר בה ברכה מעין שבע אם חל בשבת, שהיא לא נתקנה אלא מפחד המתאחרים לבא כגון עם שבשדות. ע"כ. ומשמע שאינו מן הדין רק שלא יחששו ההמון מזוגות. [ושוב ראיתי להני תרי גיסי דדהבא, ש"ב הרה"ג רבי רב אשי ברדא נר"ו במאמר בקובץ יעלה הדס (סימן ט"ז), והרה"ג רבי אליהו נעמן נר"ו בהגהותיו בספר קנין תורה ח"ה (עמוד שנ"ו), שנרגשו בזה. ע"ש]. ומכל מקום גם לדבריהם המנהג שלא לומר מעין שבע, ועכ"פ בודאי שאין חיוב לומר מעין שבע. ובלא"ה הרי מדברי שאר הראשונים נראה שהוא מן הדין, וכמו שנקט הריטב"א (שבת דף כ"ד ע"ב) בלשונו, וביו"ט של פסח שחל להיות בשבת "אין ש"צ אומרו כלל" (וסיים שכן דעת מקצת בעלי התוספות). ולשונו זו מוכיחה שסובר שמן הדין אין לומר ברכה זו בליל פסח ואם יברך הוי ברכה לבטלה. וכן בארחות חיים (דף י"ח ע"ג, הלכות תפלה סימן צ') נקט בלשון "אין אומרים אותה כלל" (ומה שסיים בהלכות שבת סימן י"א: ויש מקומות שאומרים אותה, והכל הולך אחר המנהג. ע"כ. נראה פשוט שהכוונה שאף שאין לאומרה כלל, מ"מ במקום שנהגו לומר יש להם ג"כ סימוכין דקשוט, והכל הולך אחר המנהג, שבמקום שלא אומרים אין לאומרה כלל מחמת ברכה לבטלה. ובמקום שנהגו לאומרה לפי דעת האומרים יכולים להמשיך במנהגם שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל). וכן בכל בו (סימן ל"ה) כתב "אין אומרים אותה כלל". וכן שאר הראשונים שהבאנו בריש מילין (אות א'), ספר המנהיג, מחזור ויטרי המורחב, ספר צדה לדרך, הרשב"ש, הריב"ש, הטור, ספר האגור, ר"א טירנא, ושלטי הגיבורים, דנקטי בלשונם "אין אומרים" (או "אין אומר") נראה להדיא שהוא מן הדין ולא מנהג בעלמא. וכן מהלשון הכתוב בספר מצוות זמניות (הלכות פסח שער שביעי) "ולא יתפלל" ש"ץ מגן אבות בדברו וכו'. נראה שהוא מן הדין. וכן מהלשון בספר מנהג מרשלייאה (עמוד 158) "ולא יאמר" נראה שהוא מן הדין. וכן מלשון הר"ד אבודרהם (סדר תפלות פסח) "שאין לומר" מעין שבע, משמע שהוא מן הדין (ומה שסיים: ומיהו נהגו לאומרה. היינו שנהגו ע"פ הסוברים לומר ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל). וכן מרן ז"ל אף שמדבריו בב"י (סימן תפ"ז) נראה דמצד המנהג אתי עלה שפשט המנהג שלא לאומרה. מכל מקום בלשונו בש"ע (שם סעיף א') נקט "אין אומרים" ברכה אחת מעין שבע. והיינו שסבר שאף שיש מקומות שנהגו לאומרה על פי הסוברים לאומרה, מ"מ במקומותינו המנהג שלא לאומרה על פי הסוברים שאין לאומרה מן הדין, ולכן אין לאומרה כלל במקומותינו שלא נהגו לאומרה. וע"ע בשו"ת דעה והשכל חלק ז' (סימן ט"ז אות י"ב) שכתב בדעת מרן הב"י, דמדלא חיוה דעתו לאחד מהמנהגים מבואר דאין למנוע שום מנהג, וכל מנהג יש לו על מה לסמוך, ואם היה חשש ברכה לבטלה לא היה עובר על כך בשתיקה וכו'. ע"ש. ואנא אמינא, שאף שבודאי יפה אמר בדעת מרן שבמקום שנהגו על פי האומרים יש להם על מה לסמוך ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. מ"מ עתה שפשט המנהג שלא לאומרה כעדות מרן, וכמו שעינינו הרואות ברוב ככל קהלות ישראל, והוא על פי הסוברים שאין לאומרה, אם כן בזה בודאי שאין רשות לשנות המנהג ולאומרה מחשש ברכה לבטלה.

המורם מן האמור מדברי הראשונים ודעת האחרונים והמנהג

  1. ומכל האמור חזינן שיש בדבר זה מחלוקת ראשונים, ורובם המכריע סובר שאין לברך מן הדין, ועל צבאם רבינו נסים גאון, ויש הסוברים שלא לברך מצד המנהג, ויש הסוברים לברך, וכן נהגו במקצת ממקומותם. אולם במהלך הדורות פשטה ההוראה ברוב ככל תפוצות ישראל שלא לברך, כדעת רוב הראשונים, וכמו שכתב מרן ז"ל בפשיטות בבית יוסף שכן פשט המנהג. וכן מתבאר מדברי שאר חכמי דורו, כהרדב"ז, ספר הזכרון ושלטה"ג. וכן מתבאר מדברי רבותינו גדולי האחרונים בכל מקומות פזוריהם שכן המנהג ברור, מתקופת מרן והלאה, שכן כתב תלמיד מהרש"ל מני"ר הרב מטה משה (ח"ד סי' ת"ל וח"ה סי' תר"ו) שאין לאומרה בליל פסח כלל. וכ"כ תלמיד הרמ"א מני"ר הלבוש (סימן תפ"ז ס"ד). וכן הגאון מהר"י אישקאפה בספר ראש יוסף (סימן תפ"ז סק"ה) על דברי הרד"א שפשט המנהג לאומרה. כתב וז"ל: לא ראיתי בדברי הפוסקים שכתבו כן, וכן בכל המקומות ששמעתי לא ראיתי נוהגים כן, ולא שמעתי אלא כמ"ש הרב [בית יוסף] עכשיו פשט המנהג שלא לאומרה. ע"כ. וכ"כ הגאון החבי"ב בספרו כנסת הגדולה (סימן תפ"ז הגה"ט), והוסיף בספרו פסח מעובין (אות קל"ט) שכן המנהג. וכן כתבו הרב מגן אברהם (סימן תפ"ז ס"ק ג'), והגאון מהרי"ץ בתכלאל עץ חיים (ערבית של ליל פסח), והגאון יעב"ץ בסידורו עמודי שמים (ליל פסח), והרב שלמי צבור בשלמי חגיגה (דף קצ"ז ע"ג), והרב קמח סולת (דף קי"ג ע"א) ושכן דעת הרב יוסף עליכם (אות קל"ה), והרב מלכי בקדש (סימן תפ"א סק"ב), והרב שלחן גבוה (סימן תפ"ז סק"ח), והרב ברכי יוסף (סימן תרמ"ב סק"א), והרב באר היטב (סימן תפ"ז סק"ו), והרב פרי מגדים (אשל אברהם שם), והרב מחצית השקל (שם), והרב חסד לאלפים (סימן רס"ח ס"ז), והרב בית מאיר (סימן תפ"ז), והרב נחלת צבי (שם סק"א), והרב כסא אליהו (שם סק"ב), ובש"ע הגר"ז (שם סעיף ד'), והרב משנה ברורה (שם סק"ט), ובשו"ת ישיב משה ח"ב (סימן כ'), והרב גאולי כהונה (מע' פ' אות ה'). ועוד רבים מן האחרונים, ועד אחר'ן מרן מלכא הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו יביע אומר חלק ב' (חאו"ח סימן כ"ה) וחלק ד' (חאו"ח סימן כ"א) וחלק י' (חאו"ח סי' נ"ה בהערות על ר"פ ח"ג אות י"ט), ובספרו חזון עובדיה על הגדה של פסח (דיני תפלת ערבית סעיף ו'), ובשו"ת יחוה דעת ח"א (סימן י"ג), ובספרו מאור ישראל ח"ב (חי' פסחים דף ק"ט ע"ב), ובספרו הליכות עולם ח"א (פר' צו סעיף כ"ט) וח"ג (פר' וירא ס"ח), ועוד מקומות. ורבים מהם העידו שכן המנהג. וכן עיקר.
  2. וכן פשט המנהג כעדות מרן הב"י ז"ל. ומוכח מדבריו שכן היה המנהג פשוט בארץ ישראל וערי תוגרמה וסביבותיהם. וכן מדברי הרדב"ז מתבאר שכן היה המנהג במצרים. וכן מדברי מהר"י אישקאפה הנז' שלא שמע בשום מקום שנוהגים לאומרה, מוכח שכן היה המנהג באיזמיר. וכן מבואר בדברי הגר"ח פלאג'י בספר משא חיים (מערכת פ' אות ק"ץ) ובשו"ת לב חיים ח"ב (סימן צ"ה) שהמנהג שם שלא לאומרה (אלא דאיהו ס"ל לאומרה, וכן הנהיג בבית מדרשו). ובכה"ח (סי' תפ"ז ס"ק כ"ב) לא דק בזה. וכן מנהג מרוקו כמו שכתב הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן חלק ד' (חאו"ח סוף סימן ס'), וכן כתב בפשיטות מהר"ם אלבאז זצ"ל, בדורו של מרן, בספר היכל הקודש (סוף אות ע"ח), ומהר"ר כליפה מלכה בספר כף נקי (עמ' צ"ב), הגם שבתקופה שקדמה למרן יש שנהגו שם לאומרה (עיין לעיל אות ב' משם כת"י מפאס). וכן המנהג בתונס כמ"ש הגאון מהר"ם שתרוג בשו"ת ישיב משה ח"ב (סימן כ'). וזה אף שהמקובלים בתונס התכתבו בענין זה עם רבינו הרש"ש והורה להם לברך (כמבואר לקמן באורך), אעפ"כ לא קיבלו דבריו בזה, אלא נשארו במנהג הקדמון שלא לברך ששרשו פתוח מדברי רבינו נסים גאון מקירואן שבתוניסיה. וכן המנהג בג'רבא וגלילותיה כמ"ש הגאון רבי שושן הכהן זצ"ל בגאולי כהונה (הנדפס בס"ס ברית כהונה השלם, מערכת פ' אות ה'), ושכן מתבאר מהגהה כתיבת יד של אביו מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל בגליון ישיב משה. ע"ש. וכן העיד הגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל בשו"ת מגיד תשובה חלק ג' (חאו"ח סימן ח"י) שכן המנהג מימים ימימה, ושכן נשאר המנהג גם אחרי שנתפשט ספר כף החיים בזמן רבותינו הכהנים הגדולים מוהרמ"ך הנז' ומרן זקני הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל. ע"ש. וכן ראיתי שנכתב בפשיטות במחזור עולת הרגל (ג'רבא התש"ה). והגם שראיתי להגר"י חדאד בהגדת גואלי חי (בסוף הספר בקונטרס ויצב יעקב דף ו' ע"א) שהב"ד הרש"ש, מ"מ שמעתי מנינו הרב יהודה חדאד שגם בבית-הכנסת של משפחתם בג'רבא לא בירכו (ואולי בזמן הגר"י חדאד הוא הנהיג לברך, אך עכ"פ בזמנו לא בירכו). וכן בבבל לא בירכו גם בתקופת הגאון בן איש חי (כמבואר לקמן אות י"א). וכן בלוב לא בירכו כמ"ש בספר נחלת אבות (מנהגי פסח אות ל"א). וכן מנהג ארץ ישראל, ורק בתקופה האחרונה, מזמן הרש"ש והלאה החלו בבית-אל לברכה, והשתנה שם המנהג כמה פעמים כמבואר לקמן, ועד הדור האחרון מנהג רוב בתי-הכנסת בירושלים שלא לברכה כמ"ש הגר"ע אבורביע בספר נתיבי עם (סימן תפ"ז). וכן שמעתי משאר יוצאי עדות הספרדים שלא בירכו. וכן המנהג אצל רוב האשכנזים, ויש מקהלות האשכנזים שבירכו (עיין בספר נטעי גבריאל – פסח חלק ב' פרק ס' הערה י"ב).

דעת האר"י והחיד"א ודעמיה על דרך הסוד

  1. וכל זה הוא בדרך הפשט על פי דברי רבותינו הראשונים והאחרונים ומרן הש"ע ז"ל. ועל פי הקבלה לא מצאנו גילוי בכתבי האר'י החי הוא רבינו האר"י ז"ל מה דעתו בזה, אך לכאורה מן הסתם נהג שלא לאומרה, כמו שפשט המנהג בזמנו כעדות בן עירו ובן דורו מרן הקדוש ע"ה, ואם האר"י נהג היפך המנהג הפשוט אז, מסתמא לא היו נמנעים גורי האר"י ובראשם רבינו מהרח"ו להעיר בזה. ולא זו בלבד אלא דאדרבה בסידור ויניציאה רפ"ד שעליו כתב מהרח"ו את הגהות האר"י ז"ל (כמבואר בשער הכוונות דף נ' ע"ד) לא מבואר בליל פסח לברך כשחל בשבת, רק בר"ה ויוה"כ וסוכות מבואר שם שאם חל בשבת יאמר מגן אבות. ומשמע שבפסח בכל גוונא לא אמרינן (אלא שכידוע אין מזה ראיה גמורה, וכמה פעמים מהרח"ו לא העיר על מה שיש לתקן בסידור הנ"ל). אך כן מצאנו לאחד המיוחד שבאחרונים בנגלה ובנסתר, הוא גאון עוזנו מרן החיד"א זצ"ל, בספרו ברכי יוסף (סימן תרמ"ב סק"א), שכתב שכן הוא גם על פי הקבלה, וכלשונו הטהור: ואם אל סודו תדרוש אורו מראש סוד שתו השער'ה דדוקא בליל פסח השעה אינה צריכה לכך, והדברים עתיקים דברי צדיקים כראי מוצק חזקים ירדו מחוקקים מים עמוקים נחמדים מזהב ומתוקים. ע"כ. והניף ידו שנית בשיורי ברכה (שם), שהביא דברי הרמ"ע באלפסי זוטא (שבת דף כ"ד ע"ב) שהמנהג שלא לומר מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, ושסיים שבמקום שלא נהגו לגמור הלל בערבית צריך ש"ץ עכ"פ לומר ברכה מעין שבע. וכתב על דבריו החיד"א: ואני שמעתי שעל פי האר"י זצ"ל אין לומר ברכה מעין שבע ליל פסח וכמו שרמזתי בפנים. ע"כ. וכן כתב הגאון רבי אברהם ענתבי בספר חכמה ומוסר (הלכות יו"ט אות קצ"ט) שכן הוא על פי דברי האר"י ז"ל. ע"ש. וכן ראינו להמקובל הקדמון רבי משה אלבאז זצ"ל בספר היכל הקודש (סוף אות ע"ח) שאין לומר מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. ע"ש. וכן ראינו עוד לאחד המיוחד מראשוני המקובלים בבית-אל מהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זצ"ל בספרו שלמי חגיגה (דף קצ"ז ע"ג, ודף רל"ט ע"ב) שפסק כן בפשיטות, והחרה החזיק אחריו הרב המגיה, גדול בנגלה ובנסתר מהר"ר גדליה חאיון זצ"ל. ע"ש. וגם להרמ"ע מפאנו הנז', במקום שאומרים הלל אין צריך לומר מעין שבע. וכן מבואר עוד בכתביו (כתבי הרמ"ע מפאנו חלק ב', ירושלים תשס"ג, מאמר מעין גנים סדר של פסח עמוד ער"ב). ע"ש.

דעת הרש"ש והרב אג"ן ודעמייהו

  1. אולם כנגדם חזי הוית דברי שלום לקדש הקדשים המקובל האלקי מהר"ר שלום שרעבי זצ"ל בספר נהר שלום (דף ל"ב ע"א) שרוח אחרת עמו, שנשאל שם מגדולי המקובלים בתונס [מהר"ר יוסף הכהן ודעמיה] שבעים ושבע שאלות בכמה עניינים, והשאלה הס"ו (דף ל"א ע"ג מדפי הספר) היא בזה"ל: אם י"ל ברכת מעין ז' בליל פסח כשחל בשבת ולסמוך על הרב חמדת הימים שאומר כן היפך פסק ש"ע ההולך אחר רוב בנין ורוב מנין. ע"כ. וזה מה שהשיבם רבינו הרש"ש על שאלה זו: יו"ט דפסח שחל להיות בשבת צ"ל ברכת מעין ז' כשאר י"ט שחל להיות בשבת, אע"פ שנראה שאין לה מקום, מ"מ צ"ל גם בליל פסח שחל להיות בשבת כיון שהוזכרה בתלמוד שבת דף כ"ד, ולא חלקו בין פסח לשאר י"ט, ואותו החילוק שכתב הר"ן הוא מסברא. עכ"ל. והנה לכאורה המתבונן בלשונו יראה דמר ניהו רבא נמי אזיל ומודה שעל פי הסוד אין לה מקום, וכמו שנשאל אם יש לאומרה על פי הסוד והשיב "אע"פ שנראה שאין לה מקום", היינו שעל פי הסוד אין מקום וצורך לאומרה, מ"מ סיים לאומרה, וביאר טעמו על פי הפשט כלשונו "כיון שהוזכרה בתלמוד ולא חילקו בין פסח לשאר י"ט", וכיון שטעמו על פי הפשט, המשיך להתמודד עם חילוק רבינו נסים בין פסח לשאר ימים טובים, והשיב שהוא חילוק מסברא, והוא נראה לו על פי סתימות הש"ס לברך ברכה זו אף בליל פסח שחל בשבת. ואם כנים אנו בהבנת דברי רבינו הרש"ש, אם כן אין דבריו סותרים לדברי אחד המיוחד מבני חבורתו מרן החיד"א שסובר שעל פי הסוד אין השעה צריכה לכך, והרש"ש רק מחמת טעם הנגלה דיבר להצריך לאומרה. וכן הבין חתן נכדו, מני"ר גאון ירושלים בנסתר ובנגלה מהר"ר אברהם חיים גאגין זצ"ל, שכיהן כראשון לציון ובמקביל גם עמד בראשות ישיבת בית-אל, ובדבריו שבראש ספר דברי שלום (לחמיו המקובל רבי אברהם שלום שרעבי נכד הרש"ש), שהביא שם כמה ממנהגי ק"ק בית- אל, כתב (אות א') להעיר על דברי הרש"ש בהאי לישנא: ואני תמה על זה, דמאחר דעל דרך הסוד אין לה מקום כלל, ועל דרך הפשט מי לנו גדול מהר"ן ז"ל, והביאו הרב בעל העיטור וכמ"ש הב"י ז"ל משמם, ופסקו מרן בשולחנו הטהור להלכה פסוקה דאין אומרים ברכת מעין שבע כשחל פסח בשבת יע"ש מילתא בטעמא, ומסתבר טעמא דלא נתקנה אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים, מנ"ל לאפלוגי עלייהו ובפרט בספק ברכות. גם הרדב"ז וכו' דאין לאומרה וכו'. ואחר כל זה לא ידעתי איך פסיק ותני לאומרה. וכן ראיתי להרשב"ש וכו'. והכי חזינא למוהר"י אזולאי וכו'. ואחרי אמינא ולא מסתפינא דאין לאומרה. וכן הוא מנהג כל הק"ק שלא לאומרה, וזה פשוט, וכן עשיתי מעשה בשנת התר"ג שלא לאומרה, כי שב ואל תעשה עדיף. עכ"ל רב אג"ן. הרי לנו שרב האג"ן שהיה ראש הרבנים בנגלה וראש הרבנים בנסתר, גם הבין דברי הרש"ש שהם על פי הפשט ושעל פי הסוד אין לברכה זו שום צורך באותה העת, וכיון שכן אזר כגבר חלציו וביטל אמירתה באתריה דהרש"ש גופיה בישיבת בית-אל. ומני"ר עמד בראשות ישיבת בית-אל בשנית תקצ"ד-תר"י, וכבר בשנת התר"ג ביטל אמירתה. ונראה שכן הסכימו גם שאר חכמי המקובלים שם כשביטל אמירתה ולא העירוהו לאמר שדברי הרש"ש הם על פי הקבלה. וגם מי שמלך בראשות הישיבה אחריו מני"ר המקובל האלוקי רבי ידידיה רפאל אבולעפיא זצ"ל בשנים תר"י-תרכ"ט, אף איהו הכי סבירא ליה, וכמבואר בספרו קנין פירות (עמוד קנ"ט) בהערותיו על נהר שלום, וכתב בזה"ל: עיין בספר דברי שלום הנדמ"ח במנהגי הק"ק מה שהעלה אור החיים הרב הגדול מורנו הרב (נר"ו), והסכים שלא לאומרה ע"ש טעמו ונימוקו טעם כעיקר. והכי נהג כמה שנים אף שהיו נוהגים לאומרה מקודם. עכ"ל. וכן חקק בסידור הכוונות שסידר (חלק ב' עמוד 65, בהוצאת ישיבת בית אל בשנת תשס"ח, צילום הסידור בכתב יד) בהאי לישנא: לילי פסחים אחר העמידה וכו' וכשחל בשבת אין אומרים ברכת מעין שבע, רק פסוקי ויכולו דוקא, ולא כמ"ש בנהר שלום. ועיין בהקדמת דברי שלום מ"ש הגאון אור החיים רב אג"ן ז"ל, ועיין בש"ע סי' תפ"ז מ"ש הרב בית מאיר ז"ל ודו"ק. ע"כ. הרי לנו תרי גברי רברבי מגדולי המקובלים הסוברים שדברי הרש"ש נאמרו על דרך הפשט אבל על פי הסוד אין לה מקום, וכדעת החיד"א ודעמיה, ולכן הנהיגו באתריה דהרש"ש לא לאומרה. אולם אחריהם קמו כמה מגדולי החכמים וחלקם סברו שדברי הרש"ש נאמרו על פי הקבלה, וחלקם סברו להיפך, ולכן גם בבית-אל בדורות שלאחר מכן השתנה המנהג חליפות (ראה להלן אות י'). והנני להביא דבריהם. זה יצא ראשונה הגאון מהר"ח פלאג'י זצ"ל בשו"ת לב חיים ח"ב (סימן צ"ה), שהביא דברי הגאון רב אג"ן הנז', וכתב לתמוה עליו שידועה גדולת הרש"ש בנגלה ויותר ויותר בנסתר, ומי הוא זה אשר יחלוק עליו אם לא שימצא עזר כנגדו מדברי הזוה"ק והתיקונים או מרבינו האר"י, וכל שלא מצא ראיה לדבריו להרב הגדול המקובל הרש"ש שמעינן שהוא בקי טפי וכו'. ע"ש. ובאמת שגם הגר"ח פלאג'י לא כתב שעל דרך הסוד צריך לאומרה (ואף בסוף דבריו בלב חיים שם כתב לתת טעם על פי הסוד למה אין לאומרה), אלא שאם כן מה תמיהתו על רב אג"ן, ויתכן וכוונתו שבודאי טעמו של הרש"ש הוא ע"פ הסוד, וכמו שהוסיף, ומה גם כי מצינו סרכין תלתא הרמ"ע ומהר"י צמח וחמדת ימים אשר באו דבריהם כתובים בספר שעל פי הסוד יש לאומרה. ע"ש. והנה מה שכתב שכן דעת הרמ"ע מפאנו, המעיין בדבריו באלפסי זוטא יראה שאם אומרים את ההלל גם על פי הקבלה א"צ לומר מעין שבע כמו שהבאנו בשמו לעיל (באות הקודמת). וכן מבואר עוד בכתביו במאמר מעין גנים (ח"ג סדר של פסח). ומה שהביא ממהר"י צמח וחמ"י, הנה כנגד זה ראינו להחיד"א ודעמיה דס"ל שאין לאומרה ע"פ האר"י. ואחר שהגאון אג"ן הסהר היה ממלא מקום אבותיו הרש"ש ובנו ונכדו, בנגלה ובנסתר, ובקי טובא במילייהו טפי מינן, ואחר שראה שהרש"ש קרי בחיל "שאין לה מקום" על פי הסוד, וגם הוא לרוב גדלותו בתורת הסוד ידע שכן הדבר, ועיקר כחו של הרש"ש על פי הפשט, חלק עליו מכח דברי רבינו נסים ומרן ושאר גדולי הפוסקים. ואף שבודאי שאם הרש"ש הנהיג לאומרה, בודאי שגם על פי הסוד אין איסור לאומרה, ומי כמוהו בקי בכל תורת הנסתר, מ"מ אין צורך לאומרה על פי הנסתר (ולכן גם אלו שכתבו לאומרה כתבו לאומרה בלי כוונות וכלדהלן), וכיון שאין צורך לאומרה על פי הנסתר, ועל פי הפשט יש איסור ברכה לבטלה לאומרה במקום שלא נהגו לאומרה, להכי שפיר עבד הגאון הראשון לציון אג"ן הסהר לבטל אמירתה אף בבית אל. והחרה החזיק אחריו היר"א להמשיך לנהוג כן.

ביאור הרב פתח עינים ודעמיה בדעת הרש"ש

  1. אלא שאחר כמה עשרות שנים מאז כלביא יקום וכארי יתנשא המקובל האלקי מהר"ר ששון בכר פרסייאדו זצ"ל, להחזיר המנהג בבית-אל כפי שתיקן הרש"ש לומר ברכת מעין שבע, ובספרו שמן ששון חלק ד' הנקרא פתח עינים (דף ע"ט ע"ד) כתב וז"ל: כשחל יו"ט של פסח בשבת אם יש לומר ברכת מעין שבע בופרוש כתב הרש"ש וכו', ועיין בספר דב"ש וכו' שכתב הרב גאון עוזנו הרב אג"ן זלה"ה נגד דבריו שלא לאומרו ע"פ הפשט. ולע"ד טעמו ונימוקו עמו לפי הפשט, אמנם לפי סודם של דברים צריך לאומרו, יען שהוא בבחינת המקיפין דלמד דצלם כנזכר בשער הכוונות דרוש ליל שבת ובסידור יע"ש. אלא דצריך לאומרו פשוט בלא כוונה כסדר כל התפלות הנאמרות אחר ליל ראשון דפסח כנודע. ועוד יש להאריך בזה ואין כאן מקומו [עיין תו"ח דקנ"ב ע"ב ד"ה כתב]. וכן נהגתי לאומרו פה ק"ק בית אל יכב"ץ. עכ"ל. והנה אף הוא מודה שלפי הפשט אין לאומרה, רק סבר שעל פי הקבלה יש לאומרה באופן פשוט ללא כוונה. ואף שלא גילה טעמו, מ"מ רמז לדברי ספר תורת חכם להמקובל האלקי מהר"ר חיים די לה רוזה זצ"ל (תלמיד הרש"ש), ומשם יתבאר טעמו. ואכן ראיתי לעוד חכם מקובל מחכמי בית-אל הוא מהר"ר אהרן פירירא זצ"ל שהלך בדרך זו בהרחבת הדברים, ובספרו תולדות אהרן ומשה (דף מ"ז ע"ג) הביא שיטת הרב תורת חכם ודעמיה דס"ל שיש ב' סוגי כוונות, כוונות סדרי המועדים לחוד וכוונות סדר ו' ימי בראשית לחוד, וסדרי התיקונים של פסח נסתיים עניינם בברכת אבות לחוד, אבל סדרי התיקונים ההולכים ובאים מששת ימי בראשית הם דוקא מה שנצרך לכוין בשאר התפלה. ואחר ביאור שיטה זו, כתב וז"ל: ועם הנז"ל יבא על נכון מה שכתב הרש"ש זיע"א לברך ברכת מעין ז' בפסח שחל בשבת וכו' כמ"ש סתם בגמ' וכו', והביאו בדב"ש הרב אג"ן זיע"א פתח השער בהקדמה אשר שם ודחהו בב' ידיו שאין לאומרו וכו' כמ"ש שם. ואנן בדידן נדקדק מאי דעתיה זלה"ה לאומרו, ואם אין לו מקום עד"ה, ועוד יקשה אעיקרא לגמ' שכל דבריהם כגחלי אש וסו'ד שתו השערה למה כתבו לאומרו, אלא ודאי יש לו מקומו בגדולים בבחינת ו' ימי בראשית שאינו זז ממקומו, וכוונתו כמו בכל שבת כמ"ש הרב תו"ח ודעמיה דוק ותשכח במ"א. והרש"ש זיע"א מטמינו ברמ'ז וכתב דיש לאומרו, ובודאי אין לדחותו בשום אופן בה"י כי הוא כבר ראה כל הפוסקים ראשונים ואחרונים וכו'. עכ"ל. וכן ראיתי עוד להגאון המקובל מהר"ר עובדיה הדאיה זצ"ל בשו"ת דעה והשכל חלק ז' (סימן ט"ז) שהאריך הרחיב בהאי עניינא, וגם הסיר בדרך זו שברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, אף שאין לה מקום, מ"מ יש לה מקום לבחינת הימים או לבחינת הזמנים של שנה שעברה. ע"ש. [ואשר האריך בדעה והשכל שם (אות י' והלאה) ליתן טעם לאומרה גם על פי הפשט, שכמו שאנו אומרים ברכה זו בכל שבת גם בבתי כנסיות שבעיר אף שאין שם חשש מזיקים, משום שאף שבטל הטעם לא בטלה התקנה. וה"ה גם בליל פסח. ע"ש. וכבר כתב כן בקצרה בספרו שו"ת ישכיל עבדי ח"ו (בהשמטות דף רצ"ז ע"א). אחהמ"ר שאני התם שכך תיקנו ואף שבטל הטעם לא בטלה התקנה, משא"כ כאן לדעת רבינו נסים ודעמיה לעולם לא תיקנו חז"ל לברך מעין שבע בליל פסח שמימות עולם היה שמור מן המזיקין. וכמו שכתבתי לעיל (סוף אות ג'). ואין הכרח ללמוד זה מזה. וכן השיב על דבריו בזה בשו"ת יבי"א ח"ד (חאו"ח סימן כ"א אות ג') ובספרו חזון עובדיה – פסח (הלכות תפלת ליל פסח הערה י"ד). ע"ש באורך]. והחרה החזיק אחריו מר בריה הרה"ג רבי שלום הדאיה זצ"ל במאמר בירחון אור תורה (שבט התש"ן סימן נ"ט), שהביא שאלת הגה"ק מהר"ר מצליח מאזוז זצ"ל אל מר אביו (בשו"ת דעה והשכל ח"א סימן ט"ו) שדן היכן ראה הרש"ש בחינת הימים והזמנים בדברי רבינו האר"י, ומה שענה על כך הרב דעה והשכל. ומזה למד הרה"ג הנז' באו"ת לענין ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, שמעין שבע היא בחינת הימים כלומר שעצמותו של יום השבת היא הצריכה אותנו לומר ברכת מעין שבע בליל שבת. וכדברי אביו בדעה והשכל ח"ז. ע"ש. וע"ע להגרי"מ הלל בשו"ת וישב הים ח"א (סימן ח' חלק ב' אות א') שגם דרך בדרך זו, והביא דברי מהר"א פירירא בספר תולדות אהרן ומשה, ושכן זכור לו שראה להגאון המקובל הרי"ח סופר בעל כף החיים בספרו שו"ת באר מים חיים כת"י שפירש כוונת הרש"ש בדרך זו [ועוד לא זכינו לאורו, אך רמז לתשובתו זאת בכה"ח סי' תפ"ז ס"ק כ"ב]. ע"ש. אלא דעינא דשפיר חזי למהר"א פירירא גופיה בספרו בגדי הקודש אשר לאהרן (עמוד פ') שעמד שם על תשובות הרש"ש למקובלי תונס, ובענין זה ציין לדברי הרב אג"ן שפסק לא לברך מעין שבע, וכתב על דבריו בזה"ל: ואינו היפך מוהרש"ש זיע"א, כיון שזה כתב להם לפי סברת הרב תורת חכם ודעמיה, בבחינת ו' ימי בראשית, אבל אח"כ שכתב להם שאין לכוין שום כוונה עד אחר באהבה דעמידה דערבית שבאו להם מוחין דאו"א עילאין, ומה צורך למוחין דחג"ת דישסו"ת, ועל זה כתב הרב אג"ן זיע"א שאין לאומרה כפי מנהג הרש"ש זיע"א הנזכר. ויש ראיה לזה מ"ש להם גם כן (בדף ס' ע"ב) על שאלה נ"ג, וז"ל, כשחל יום טוב בשבת עיקר הכוונה הוא דיום טוב, אבל עליית העולמות הוא דשבת עכ"ל. והרואה יתמה תמיהה גדולה כמ"ש הוא עצמו בנהר שלום (דף נ"ט ודף ע"ו) שאין שום כוונה בכל יום טוב כידוע כי אם בפסח בערבית עד באהבה, ובשבועות אין שום כוונה בערבית כי אם בעמידה דשחרית מבאהבה ואילך, ובסוכות אין שום כוונה כי אם בלולב ובהקפה ובסוכה כידוע. ואם כן מה זה אומר להם דברים תמוהים הללו, אלא ודאי כפי סברתם הראשונה, כן כאן, כן נראה ליישב דברי הרב אג"ן זיע"א. עכ"ל מהר"א פירירא זצ"ל. הרי דהדר תבריה לגזיזיה במקצת, וכתב ליישב דברי רב אג"ן הסהר על פי דברי הרש"ש גופיה במשנה אחרונה, ושדברי הרש"ש לחכמי תונס הוא על פי סברת התו"ח ואיהו לא ס"ל הכי. וע"ע בספר קנין תורה חלק ה' (מאמר מ"ב אותיות ב'-ג') שהב"ד שעה"כ (דפ"א סע"א) שמבואר מהדברים שם שא"צ להוסיף לתפלת לחש בערבית שום תפלה אחרת. אלא שלבסוף כתב שיש לומר עכ"פ מעין שבע ולא שבע ממש. ע"ש. אולם לא הביא ראיה אלא שאין לומר או שעכ"פ אין צריך לאומרה, רק שיתכן ויכולים לאומרה בלי כוונה. ע"ש. וע"ע בספר באר בשדה (עמ' מ') שנתן טעם שלא לאומרה כיון שבליל פסח יש זיווג עליון ממש כמבואר בזוהר (פר' אמור), ומעין שבע לא יעשה רושם כלל דשרגא בטיהרא מאי אהני. ועיין שם (ובספרו עלי באר עמ' נ"ג) עוד טעמים.
  2. ובאמת שעוד רבים מרבותינו הגדולים בנגלה ובנסתר נחלקו בדבר זה בהבנת דברי הרש"ש לכאן ולכאן, שמלבד ההחיד"א ודעמיה שכתבו שעל דרך הסוד אין לאומרה, ומלבד הגאון רב אג"ן ודעמיה שהזכרנו לעיל שהסבירו שדברי רבינו הרש"ש הם על פי הפשט. כן סברו בדעתו עוד כמה מגדולי הדורות האחרונים. ובהם רב רבנן הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, וכמו שאמר בשמו תלמידו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל (הביא דבריו הגאון המקובל רבי עזריאל מנצור בספר בית הרואה, הוצאת שובי נפשי, עמוד 54), שהגר"ע עטייה אמר שלא לברך מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, משום שבדברי הרש"ש אין שום ריח של ראיה שיש לומר מעין שבע בליל פסח שחל בשבת ע"פ הקבלה. וראיית הרש"ש היא על פי הפשט. ע"ש. וכן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בספר אור לציון חלק ג' (סוף פרק ט"ו) הבין כן דברי הרש"ש,
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0