Menu

כסא רחמים שלי – הגאון רבי דוד קרעי שליט"א

קצת רקע
נולדתי בבאר שבע לפני 56.5 שנים. הוריי יוצאי ג'רבא, ואבי אמי הוא הגאון ר' כדיר עטון זצ”ל מח”ס “בנימין צעיר”. זכיתי גם לקירבה מרבי כמוס מאמו זצ”ל ורבי יוסף ברבי זצ”ל.
 
היכרות ראשונה עם הישיבה
למדתי בישיבת הנגב במשך חצי שנה, ויום אחד הראה לי החברותא ר' אבשלום חורי נ”י (כיום מנהל השטיבלאך “בית יעקב” בנתיבות) את המאמר הראשון של מרן רה”י על “דרכי העיון”. התפעלתי מאוד, אך עוד לא אזרתי אומץ לעשות מעשה.
 
והנה הגיעה שבת זכור, ובישיבת הנגב נתנו לנו רשות להתפלל בביהכ”נ הספרדי כדי לשמוע פרשת זכור בהגיה ספרדית. אותה שבת היתה פרשת תרומה (שבת שבה היו יוצאים רבני הישיבה להתרים עבור הישיבה בבתי הכנסת בדרום), והרב צמח שליט”א הגיע לביהכ”נ שבו התפללתי (“בית יעקב” הנ”ל) על מנת להתרים. בסוף התפלה, קרא הגאון רבי אברהם ביתאן זצ”ל לרב צמח שיבלח”ט, ותוך כדי שהוא מצביע עלי, אמר כהאי לישנא “זה, רק כסא רחמים!”. משם, הדרך לישיבה היתה קצרה… (ר' אברהם ביתאן זצ”ל הכיר אותי, כי כל שבת היינו באים לשיעור ארבע אמות הלכה בביתו של קרובי ר' יעקב קרעי זצ”ל, ולמד אתנו שם גם ר' סאסי חדאד זצ”ל סגי נהור שידע את הגמ' בע”פ).
 
אגב, תקופה לאחר שבאתי בשערי הישיבה, הגיע לישיבה הגאון רבי משה לוי זצ”ל יחד עם חבריו הכהנים – רבי אליהו, רבי אפרים ורבי עזריה שיבדלו לחיים טובים. היה זה מעט מוזר שארבעה בחורים מובחרים כאלה, החליטו בבת אחת לעבור לישיבה שלא היתה אז פופולרית במיוחד, ועוד מישיבה אשכנזית… חשדתי שמקרה אחד קרה לכולנו, ואכן, כך הוברר לי לאחר ששאלתי אותם.
 
זכרונות ראשונים
מרן ראש הישיבה לימדנו בעצמו כתיבה ספרדית, ואף היה מבקש שנכתוב את חידושינו בכתב ספרדי. עד היום שמור אצלי אחד החידושים הראשונים שכתבתי על גבי עמוד שלם, שמרן רה”י כתב לי אותו מחדש, וכך למדתי לכתוב ולסגנן. פעם אחת כתב לי הערה מחויכת בזה”ל: “הקו”ף שלך דומה במחכ”ת כקוף בפני אדם…”.
 
תורה שלמדתי באף
המסכת הראשונה שלמדנו בישיבה היתה מסכת חולין. לא הייתי רגיל לשיטת הלימוד, וכשהגענו לסוגיית הנשר, היה לי קשה. אבל בכל זאת, לאט לאט הצלחתי להתמודד.
 
דמות מרבני הישיבה שהשפיעה
מלבד מרן רה”י ואחיו, השפיע עלי רבות הגאון רבי ינון חורי זצ”ל בתורתו ובאישיותו. רבי ינון לימד אותנו תקופה קצרה (כאשר מרן רה”י שיבדל לחיים טובים היה בבית חולים אחרי ניתוח), וזכינו להכיר סגנון נוסף של חידושים שנאמרו בקסם מיוחד.
 
חבר מימי הישיבה שהשפיע
הגאון רבי משה לוי זצ”ל. אני זוכר אותו מסתגר בספריית האיש מצליח, ולומד ולומד בלי סוף… הייתי מתבונן בהתפעלות בדרך לימודו, איך היה משווה בין לשונות הראשונים כדי למצוא את ההגדרות המדויקות והקולעות למלאכות שבת. בתחילה היה מוציא מן הספרייה כעשרה ספרים, מניחם בערימה על השולחן, ומעתיק מהם מה שצריך לפתקים קטנים, מכל ספר לפתק אחד. לאחר שהעתיק והשיב את הספרים למקומם, היה מתיישב בניחותא על הכסא, כאשר גופו נשען לאחור. וכך היה מחזיק בידיו בכל פעם שני פתקים אחרים ומעיין בהם בריכוז רב כשהוא מצליב בין הלשונות שבפתקים. נראה היה באותם רגעים נפלאים כי כל חושיו וכוחותיו היו נתונים לעסק התורה.
 
תפקידים בישיבה
תפקידי בישיבה היה להיות אחראי על חדר האוכל. הייתי מקפיד ללקט בעצמי מן השולחנות פירורי לחם אפילו פחות מכזית, ורק אח”כ התורנים היו מנקים. פעם אחת יצאתי מן הישיבה, כמדומני לוורט או לאירוסין שלי, ובאותו לילה חלמתי חלום מחריד, שאצבעות ידי ורגלי חתוכות וזרוקות בפחי הזבל ואני נכנס לתוך הפחים ומנסה לחבר אותם בחזרה, רח”ל. מיד כשהתעוררתי, הבנתי שלא הקפידו על הפירורים, וסיפרתי את סיפור החלום לכל הבחורים. ויהי לפלא.
 
מסירות נפש של רבני הישיבה
סיפור קטן המעיד עד כמה מסר רבי צמח שליט”א את עצמו למען כל תלמיד, היה כאשר הוצע לי שידוך מטבריה. הרב צמח שליט”א הטריח עצמו ונסע עמי עד לטבריה כדי לפגוש את ההורים, וכיון שהשעה היתה מאוחרת לננו בביתם, ורק למחרת שבנו לבני ברק. היכן עוד אפשר למצוא מסירות כזו?
 
פרק האיש מקדש
מרן הגר”ע יוסף זצ”ל שהה שבת אחת בבני ברק לרגל שבת חתן של בתו, ובדיוק אז הישיבה הוציאה ספר חדש (כמדומני “זרע יעקב”). נשלחתי עם רבי יצחק בוכריץ נ”י ורבי חיים אמסלם נ”י להקדיש את הספר לרב, וניצלנו את ההזדמנות לשאול כמה שאלות. אני הייתי באותו זמן כשלושה חודשים לפני גיל 20, ולא היתה שום הצעה על הפרק. שאלתי “האם זה לא נורא שאעבור מעט את גיל 20?”, והשיב לי מרן הגר”ע כי חשוב לא לעבור את גיל 20. ובאמת, זמן קצר לאחר מכן, הציעו לי את אשתי מזל מב”ת, והכל התגלגל מהר בס”ד.
 
התרמה לישיבה ב…חופה
דבר כלל לא שגרתי אירע בחתונתי. באותו זמן, המצב הכלכלי של הישיבה היה קשה מאוד, ורבי שמואל עידאן זצ”ל, שמצב הישיבה נגע ללבו, מיד לאחר החופה, להפתעת כולם עמד וערך מגבית לטובת הישיבה. היו מקרובי משפחתי שלא ראו זאת בעין יפה, אבל אני דוקא שמחתי על ההזדמנות להכיר טובה לישיבה, ועמדתי על כך שהוא ימשיך. ובאמת הוא הצליח לגייס סכומים נכבדים. אין לי ספק שבזכות זה הקב”ה הצליח אותי בחיי הנישואין.
 
זכרון מתוק מהישיבה
כמה שנים לאחר שיצאנו מן הישיבה, היתה יוזמה לחדש את השיעורים עם מרן רה”י שליט”א, וכך כל יום ראשון הגענו לישיבה ולמדנו עם מרן רה”י הלכות גיטין בב”י. פעם אחת התקשינו בהבנת הב”י, ואני הקטן הצעתי לפני מרן את הבנתי. מרן התבונן היטב בדברים, ובשמחה אמר לי “חזק וברוך”.
 
תמונה שלא תשכח
מרן הרב עובדיה מוסר את שיעורו המפורסם בישיבה בגבעת רוקח על היתר המכירה. אגב, לשיעור הגיעו גם בחורים מישיבת סלבודקא הסמוכה, ולמחרת, הגיעו עם עשר קושיות על השיעור. הפנינו אותם לגאון רבי משה לוי זצ”ל, שהשיב להם על כל הקושיות, ומזה נוסד ספרו “דבר השמיטה”.
 
רגע שלא יימחה
כאשר הגעתי לישיבה, שאל אותי מו”ר רבי רחמים מאזוז שליט”א על משפחתי. סיפרתי שאני נכדו של ר' כדיר עטון זצ”ל מח”ס “בנימין צעיר”, ואז הוא אמר לי שיש לו משהו חשוב מאד לתת לי. הוא פתח את מנעול הארון, ונתן לי את הכ”י של ספר “בנימין צעיר”! דבר זה ריגש אותי מאוד (לאחרונה הזכרתי זאת לרבי רחמים שליט”א, אך הוא אומר שאינו זוכר דבר כזה, אבל אצלי – הרגע ההוא לא ימחה).
 
רגע של אכזבה
כשנבחנתי במבחן הסמכה לרבנות אצל מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, נשאלתי על דעות הראשונים בנושא כחל. ידעתי לענות היטב על הב”י, ופחות שלטתי במקור הדברים בגמרא, ומרן הגר”ע יוסף זצ”ל הרגיש בזה והעיר שצריך ללמוד טוב גם את הגמ'.
 
רגעים של התפעלות
כאשר הגיעו לישיבה הספרים “דקדוקי סופרים”, ראיתי בעיני איך כמעט כל הגהה שמרן מציע במהרש”א או במהר”ם שיף, הוא קולע אל השערה פעם אחר פעם.
 
רגע של חיוך
באחת הפעמים שמרן הגר”ע יוסף שליט”א ביקר בישיבה, עלה אחד התלמידים ש”ץ בתפלת ערבית. הוא התחיל במקאם ראסט, אבל ב”יהי שם” עבר לעג'אם. אחרי התפלה, 'העיר' לו מרן זצ”ל על כך בטון מבודח, וכולם צחקו…
 
רגע של חביבות
קראתי פעם לפני מרן רה”י שליט”א ספר איוב במנגינה שלמדתי אצל מו”ז ר' כדיר עטון זצ”ל, ומרן רה”י נהנה מהקריאה וביקשני להמשיך לקרוא.
 
רגע אישי עם מרן ראש הישיבה
יש לי יראת כבוד עצומה כלפי מרן ראש הישיבה שליט”א. פעם אחת ישבתי אתו לבד בחדר, והוא בדק לי שאלה ותשובה בענין הקונה ענבים בשוק לגבי ערלה. הוא בודק ואני רועד. הוא שם לב, ושאל אותי למה אתה רועד, קר לך?…
 
כמו כן, לפני שנה וחצי בליל ערב כיפור, קיבל אותנו מרן ראש הישיבה במעונו, והרעיף על ראשנו טללי נחמה על פטירת בננו מרדכי זצ”ל בדמי ימיו. שיחה זאת חיזקה ועודדה את רוחנו מאד.
 
'כסא רחמים' בשבילי
בלי ספק, הישיבה הטובה ביותר בעולם כולו. בכל תחום, לא נמנעים מלהגיע לטוב ביותר. מרן רה”י שליט”א מתווה את הדרך, ומו”ר ר' צמח שליט”א מבצע את הדברים לשם שמים, לכבודו של הקב”ה. שלושת “האחים הקדושים”, מושרשים מאד בתורה וביראת שמים, ואביהם המנוח מרן האיש מצליח זצ”ל לא חת מפני כל, ואת החינוך הזה הם מעבירים אלינו.
 
משהו שהיה פעם והיום איננו
כשלמדנו מסכת חולין, הביאו את הרה”ג ר' שלמה מחפוד שליט”א שישחט לפנינו כבש ויראה לנו חלקים כגון המסס ובית הכוסות ועוד. אינני יודע אם יש היום דבר כזה. [א”ה. רק לאחרונה היה כדבר הזה, ראה בסוף החוברת במדור “חדשות אני מגיד”].
 
מה היית רוצה לראות בישיבה שאין היום
הייתי שמח שיפתחו עוד סניפים של הישיבה, כדוגמת ישיבת “ברכת השם” שלנו. אבל בתנאי שיבררו בקפידה, מי יעמוד בראשות הישיבה, שיהיה איש אמת שינק את הדרך של הישיבה והוא ספוג בה. ב”ה זכינו שבראשות הישיבה שלנו “ברכת השם” עומד הרה”ג ר' שלמה סעדון שליט”א דכולהו איתנהו ביה, וכך יעשו בעוד מקומות ויצליחו בעזרת ה'.
 
דמות מופת מהדורות הקודמים
מרן ה”איש מצליח” זצ”ל. בספר “פטיש החזק”, מופיעה תמונה שלו, כשהוא מברך בחופה, ופניו כפני להבים מביעות דבקות עצומה ואש יוקדת בהשי”ת. כאשר אני רוצה להסביר לתלמידים – דבקות בה' מהי, אני מראה להם תמונה זאת.


 
ספר מעורר השראה
כל חג פורים, ובכללם חג פורים שיצאנו ממנו זה עתה, אני מתענג על הספר “סנסן ליאיר”. אני מרגיש השראה מיוחדת בקריאתו, ומתחדשים לי עליו חידושים.
 
לקח שמלוה אותי
כל מעשיהם של שלושת האחים הקדושים היושבים על כסא רחמים, הם לשם שמים, ואין להרהר אחריהם. אפילו אם נראה לנו לפעמים השגות על דבריהם, מסתמא זה בבחינת סתירת זקנים בנין.
 
בדידי הוה עובדא
בבחרותי, הייתי בודק ס”ת בביהכ”נ בפרדס כץ כל ערב שבת קודש. באותה תקופה, קרה לי מקרה חמור שלא אמרתי “לשם קדושת ס”ת”, ולא זכרתי היכן תקנתי. וזה אומר לכאורה שהס”ת נפסל. באותם ימים הייתי בצער גדול, ולא מצאתי מוצא להיחלץ מהצרה. עד שישבתי וכתבתי מכתב למרן הגר”ע יוסף זצ”ל שבו הבעתי בכאב רב את הצער שהיה לי. וב”ה, מרן מצא בכוחא דהיתרא ספק ספיקא להתיר במקרה שלי, וכך נרגעתי. כאשר הגיע מרן הגר”ע זצ”ל לבחון אותנו לרבנות, הבחנתי שהוא לוחש למרן רה”י דבר-מה, ואז שניהם הביטו לעברי. חשתי שאולי הוא שאל אותו עלי בעקבות המכתב, וכנראה שדאג לי מרוב הצער שהייתי בו.
 
יקר מזולל
כשלימדתי בישיבת “נתיב השבים” לבעלי תשובה בבאר שבע, היה שם יהודי שניסה להתקרב ליהדות, אך בשום אופן לא הצליח להיגמל מצריכת חומרים מסוכנים. תרתי בלבי אחר דרך לעזור לו, עד שנצנץ במוחי רעיון. הסברתי לו כמה חמור אדם שעובר על נדרו, והצעתי לו שינדור להימנע מהרגליו. ואכן, הדבר הועיל, ואותו יהודי התחזק ונגמל לגמרי, עד שהפך לאברך מן המנין. ועד היום, הוא מגיע לבקרני בחול המועד.
 
משהו שאולי לא יודעים עלי
משום מה, כאשר מעליבים אותי, איני נפגע… (אולי כבר תקנתי מדה זאת בגלגולים קודמים…). כמו כן, אין לי יצר הרע לשבץ קרובי משפחה במוסדות שבראשותי…
 
והיא לא נדפס'ה
לפני כמה שנים כתבתי חיבור על המקומות שכתוב בהם “המלך” במגילת אסתר, ובכל מקום הסברתי איך הדבר רומז להשי”ת. רציתי לקרוא לחיבור בשם “דבר המלך”. המחברת היתה בתיק והתיק הלך לאיבוד “חבל על דאבדין”. אבל כל דא'ביד רחמנא לטב א'ביד, אולי בעזרת ה' כשאנסה לשחזר, יעלו בדעתי פירושים אחרים, רבים וטובים מהם.
 
קשר כיום עם הישיבה
התייעצויות עם מורנו הרב צמח שליט”א לגבי מוסדות “אוהל משה”, שהם כעין סניף של ישיבת “כסא רחמים”. וכן זכיתי ששבע מבנותיי נשואות לחתנים מהישיבה, והם מעבירים לי רשמים מן הנעשה בישיבה. גם בני שלמה הי”ו, בקשר טוב עם מרן רה”י, וגם דרכו אני מתעדכן על מה שקורה בישיבה.
 
לפני כל חתונה שחיתנתי את בני ובנותיי, הייתי שולח הזמנה למרן רה”י, ומבקש ממנו שיברך את החתן והכלה, ותמיד כתבתי לו שאני יודע שזמנו יקר והלואי שנזכה לברכתו. מבין כל החתונות, זכינו שהגיע לחתונה עם בתו של ר' אליהו קבלן שליט”א.
 
מוסדות “אוהל משה”
כמו הישיבה, התחלנו לפני עשרים וחמש שנים עם חמשה תלמידים. ומאז, אנו מתייעצים עם מרן ראש הישיבה בכל העניינים, וב”ה רואים ברכה בעמלנו. מרן ראש הישיבה עזר לנו מאוד בהקמת המוסדות, הן על ידי המלצות והשתתפות בכנסים והן על ידי ברכות לתורמים.
 
מושב “זמרת”
נקראתי לכהן כרב המושב לפני שלושים ואחת שנה, כחודש אחרי שרב המושב הקודם נפטר. אנשי המושב, אנשים טובים המושרשים במסורת, ומהיחידים שמחזיקים באדיקות במנהגי ג'רבא העתיקים.
 
תקוה
אין אדם עומד על דעת רבו עד אחר 40 שנה. בעוד כשנתיים ימים יחלפו 40 שנה מאז שלמדתי בישיבה, ואני ביודעי את עומק דעתו של מרן רה”י, אשר לבו פתוח כאולם, מקוה ומייחל להבין היטב את עומק דבריו, ויהי רצון שנזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו, ומרן רה”י שליט”א בראשנו.
 
 

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב עובדיה חן

4
10
298

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן