"לא תעמוד על דם רעך" - עד כמה לענין הוצאות ממון? כתב הרא"ש על הגמרא בסנהדרין (דף עג.) "והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא, דאין אדם מחויב להציל נפש חבירו בממונו, היכא דאית ליה ממונא לניצול".
אשמח אם אפשר לבאר הדברים, למה לא חייב כשאין לניצול ממון לשלם למציל? שמא לא תהיה הצלה מלאה והמציל ינזק כספית, או שמא אם יהיה כך שכל אחד יהיה מחוייב להציל כולם יהיו עניים? מה הטעם בו אנו לא מחוייבים להציל בכל מצב?