בשלחן ערוך אורח חיים (סימן שז סעיף ח), מבואר שאדם יכול לומר לחברו לכרך פלוני אני הולך למחר, מכיוון שיכול ללכת היום ע"י בורגנין. וממשיך וכותב "וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום, יכול לומר לחברו שישנו למחר". ודבר שאין בו צד היתר לעשותו היום, כגון פירות המוקצים, כיון שאי אפשר לו להביאם היום, אסור לומר לחברו שיביאם לו למחר, מטעם איסור "ודבר דבר".
היו אצלינו כאלה בכולל שרצו לומר שכל מוקצה אסור, אך אני רציתי להעיר שדוקא נקט פירות המוקצים, דוגמת הגמרא "תיבנא סריא" שהם מוקצים מחמת גופן, וכן פירות המוקצים מחמת גופן, כגון פירות הנושרים כמבואר בסימן שכב סעיף ג, וצימוקים וגרוגרות ועוד דוגמאות לפירות המוקצים, שאי אפשר להביאם בשום אופן בידו. ואם תקשה שהרי יכול לטלטל מן הצד לצורך דבר המותר או בגופו, ובכל זאת מרן אסר יש שאין דרך הבאה בכך, אז רציתי שכלי שמלאכתו לאיסור לדוגמא פטיש - מותר להגיד לחברי למחר תביא את הפטיש, כיון שביום שבת יכול לטלטלו לצורך גופו ומקומו כגון לשבר אגוזים אף שמתכוין לצורך האיסור למחר, מ"מ כיוון שבדיבורו משמע נמי דבר המותר בשבת מיקרי רק הרהור ושרי, וקיל טפי מבורגנין שיכול לעשות זאת בשבת, ואילו לצאת מחוץ לתחום אסור רק אם היה בורגנין היה מותר. האם אני צודק או לא? ואם אפשר להביא מקורות לעיין בהם באחרונים.