בשו"ת יחוה דעת (חלק ה' עמוד י') הביא דעת ספר החינוך (מצוה שפו) שכתב וזה לשונו: ועשיתי נסיון והבאתי לפני קטן בן תשע שנים ומדדתי בו טלית שכיסה את ראשו ורוב גופו, ויצא השיעור אמה וחצי, ולכן הנכון לצאת ידי חובת כל הדעות שיהיה שיעור הטלית אמה וחצי אורך על אמה וחצי רוחב.ע"ש.
נוסח ברכת הציצית בין בחוטים לבנים ובין בחוטי התכלת
ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).
יש מחלוקת גדולה אם כל המוסיף גורע או שבוודאי העושה כהראב”ד יש לו על מי לסמוך. אבל לכתחילה נכון להורות כהרמב”ם עמוד היראה, ותפסת מועט תפסת, והאר”י ס”ל כוותיה. וכמ”ש מרן רה”י בירחון אור תורה (אד”ר תשע”א סימן פ”ו).
והנני מצרף מאמר אחד מתוך מאמרים רבים שעתידים לראות אור בקרוב בעה”ו.
לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.
ב. קושרים בתחילה שתי קשירות. לאחר מכן מסובבים בפתיל לבן פעם אחת ועוד שני סיבובים בתכלת, עושים רווח קטן ועוד שלשה סיבובים תכלת, עוד רווח ועוד אחד בתכלת. לאחר מכן שתי קשירות, ועוד פעם שמונה סיבובים מחולקים לשלשה שלשה ושנים בתכלת. לאחר מכן עוד שתי קשירות, ועוד פעם אחד עשר סיבובים מחולקים לשלשה. עוד שתי קשירות, ולאחריהם סיבוב אחד בתכלת ועוד שנים עשר סיבובים מחולקים לשלשה שלשה אבל האחרון בפתיל לבן ושוב שני קשירות.
העתקתי כאן ג’ תשובות מתוך הספר מקור נאמן חלק ב’ ועיין שם עוד בהרחבה רבה.
שאלה: איך הרב קושר את הפתיל תכלת בטלית שלו?
תשובה: הקשירה כמו בטלית רגילה. רק שמתחיל בלבן ומסיים בלבן והשאר תכלת.
שאלה: לפי איזו שיטה יש לקשור את התכלת?
תשובה: חוט אחד (ולא שנים) כשיטת הרמב”ם והאר”י. [וע’ אור תורה אדר ב’ התשע”א, סימן ס”ו אות ג’]. קושרים חוליות חוליות כמ”ש הבא”ח (ש”א פר’ לך לך אות א’).
שאלה: מדוע מורה כת”ר שליט”א כדעת הרמב”ם שמספיק שיהיה חוט אחד תכלת מתוך שמונה?
תשובה: כי כן נראה מפירוש רש”י סוף פרשת שלח לך בשם ר’ משה הדרשן, וכן דעת האר”י ז”ל ומרן בספר מגיד מישרים ועוד. ובדרך כלל נקטינן כהרמב”ם. [וע”ע באו”ת הנ”ל].