לימוד תורה בעיון
אם טוב לו ללמוד לאט ובעיון למה שלא ילמד כך? אדרבה זה הלימוד היותר טוב ומוצלח.
אולי יקבע איזה מעט זמן לבקיאות בתורה, וברוב הזמן יעסוק בתורה בדרך שהוא אוהב ומתחבר.
זה ברור לו עכשיו אבל הוא יודע שעוד קצת שוב יהי' נדמה לו כספק (בעולם הרפואה קוראים לזה או.סי.די.) וע"י שנשבע עכשיו ע"ז שוב לא יסתפק דזוכר שנשבע ע"ז ובודאי לא נשבע על שקר ובזה הוא נרגע מעצבונו. וזה פשוט שאין נכון לעשות כן כלל ודבר מגונה הוא ואם סובל מהנ"ל ילך לטיפול, השאלה הוא בדיעבד אם זה הוי שבועת שוא דהרי סכ"ס הי' לו תועלת גדול משבועתו, ובדומה לזה מי שרוצה שאיזהו דבר שעשה יישאר בזכרונו והוא נשבע ע"כ ועי"ז הוא זכור - האם נאמר דהוי שבועת שוא ? לגבי התשובה על שאלה הראשונה - האם יש לזה מקור דכל מה שפירטו חז"ל אודות שבועת שוא מיירי בנשבע לאחרים ולא בינו לבין עצמו ? וכן מה יהי' במי שנשבע בינו לבין עצמו לשנות את הידוע רק לו - האם לפי דבריכם ג"כ נאמר דהוי שבועת שוא ולא שקר, כמו בנשבע לשנות את הידוע לכל ? בתודה רבה
יש דרכים אחרות שהדבר ישאר בזכרונו כגון לכתוב את הדבר או לומר זאת בצורה ברורה והחלטית בלי לישבע ולגבי נשבע בינו לבין עצמו נראה פשוט דג"כ נקרא שבועות שוא שמוציא שם שמים לחינם ואפילו ברכה לבטלה אסורה משום זה י"א מדאורייתא וי"א מדרבנן וכ"ש שבועה גמורה בסתם דהוי שבועות שוא גם בינו לבין עצמו.