מסורה גדולה וקטנה
יש ספר מסורת המסורת של ר’ אליהו בחור, וכן יש ספר מבוא המסורה של ר’ יוסף קלמן.

ידועה המשנה באבות "כל השוכח דבר אחד ממשנתו.." וראיתי שמביאים בשם הגאון רבי חיים מוולוז'ין שהמשנה באבות מתייחסת לזמנם שהלימוד היה בעל פה. לעומת זאת בשם הגר"ז מובא שפוסק שכל השוכח מתייחס גם לזמן הזה אף שהדברים כתובים בספר. וכן משמע מהגמרא פסחים (דף נ.) "אשרי מי שמגיע לכאן ותלמודו בידו" שבכל זמן זכירת הלימוד היא ערך חשוב.
ונפקא מינא בין שני ההסברים לגבי סדר הלימוד, שהרי אם גם כיום ישנו חיוב לזכור את הלימוד יש להקדיש זמן רב יותר לחזרות גם על חשבון ידיעות נוספות ואם לאו יש להעדיף לרכוש ידיעות נוספות, מה היא ההנחיה הנכונה?
מאת: פלוני | תאריך: ו׳ בניסן ה׳תשע״ד – אפריל 6, 2014