להפוך מר למתוק!

“ויסעו מרעמסס ויחנו בְּסֻכֹּת, ויסעו מִסֻּכֹּת ויחנו בְאֵתָם” וכו'… לא אלאה אתכם, אבל ארבעים ושניים מסעות ומקומות עברו בני ישראל, וכולם נמנו בפרשה שלנו בסדר מופתי, אחד אחרי השני, והשאלה המתבקשת למה?? למה זה אמור לענין אותנו? מסעות לפני 3000 שנה, ומה אני אעשה עם הרשימה הארוכה הזו? כל המפרשים כולם התחבטו בקושיא זו: רש”י, רשב”ם, רמב”ם, רמב”ן, ספורנו ועוד הרבה יותר מארבעים ושניים מפרשים…
 
ויש בזה חידוש נורא ונשגב, אשר נוגע בעומק עומקים ובגבהי מרומים, אשר יצא מפיו הקדוש של הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו. [לו רק ידעתם, כמה מעטים הם החידושים הידועים לנו, שיצאו מפי הבעל שם טוב הקדוש בעצמו].
 
אבל לפני הכל, בואו נרגיש את ליבם של עם ישראל ומשה רבנו, שיצאו ממצרים עם מטרה ותכלית – להגיע לארץ ישראל, מה הם מרגישים, כשמסעם עומד להגיע אל קיצו לאחר 40 שנה, אבל הם לא יזכו לסיים את המסע הזה? הם יצטרכו למות במדבר!!! בעצם, מבחינתם כל המסע הזה מיותר, הכל הכל היה לשווא, המלחמות, המתחים, התלאות הנוראות, ובסוף אכזבה – הם לא נכנסים לארץ הקדושה, “הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר”.
 
בכל נסיעה, היעד הוא החשוב. מבחינת הנוסע אין צורך ואין שום משמעות לכל תחנות הביניים הם הכרח מעצבן ותו לא, לו רק יכול היה להגיע ליעד בריחוף… ואם נתקעת בדרך ולא הגעת מכל סיבה שהיא ליעד – אין משמעות לכל הנסיעה, וחבל על הרגע שיצאת מהבית. אם אין לעסק שורה תחתונה, מוטב לא להתחיל את השורה הראשונה.
 
אבל ברוחניות אין הדבר כן, ילד שיגיע בכתה י”ב לטקס קבלת התעודות, אבל לא בא לבקר בבית הספר מכתה א', למרות שהוא הגיע לכאן בריחוף, אין מה לעשות איתו, חייל שבאמצע מסע כומתה, מדן ועד באר שבע, תפס טרמפ וחיכה לחברים בנקודת הסיום, הוא לא יקבל צל”ש על המהירות “והמעוף”, ובטח לא כומתה.
 
כך הוא במסעי עם ישראל במדבר – משה רבנו מעודד את כל עם ישראל ומסביר להם: הקשיבו! המסע המופלא שעברנו מבלי להיכנס לארץ, הוא עצמו התכלית!!! היתה מטרה להגיע ל”סוכות” כי זה היה רצון ה', ואנחנו לא יודעים בדיוק למה, אבל סוף סוף כך נצטווינו וקיימנו, היתה משימה להגיע ל”איתם” כי זה היה רצון ה', וברוך ה' הגענו, והכל היה צריך להיות בדיוק כך, כל נקודה במסע האדיר הזה, עומדת בפני עצמה כעולם מלא, ושום צעד ופסיעה לא היו לשווא.
 
בסדר, בשבילם זה לא היה סתם – אבל שוב, מה מסעם נוגע אלינו?
 
וכאן מגיע חידושו העצום של הבעל שם טוב הקדוש: “ודע, כי כל המסעות הללו, הם ענין טמיר ונעלם, והם אצל כל אדם ואדם מיום היוולדו עד שובו אל עולמו, והתבונן והבן זה, כי מיום הלידה ויציאתו מרחם אמו הוא כיציאת מצרים, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה..” כלומר המסעות הללו שעברו בני ישראל בצאתם ממצרים, הם לא סיפור מעשה שהיה ונגמר, אלא סיפור חייו של כל אדם ואדם, סיפור המסעות המופלא שלי ושלך.
 
אז אם אתה רוצה לגלות מה פשר המסעות והטלטולים שעוברים עליך, התבונן במסעות עם ישראל במדבר, כי הם נכתבו כדי להדריך אותנו במסלולי החיים, לכוון אותנו לדרך הישר, ולהסביר לנו במילים פשוטות: שאם קשה לנו באחת מהתחנות – סימן שעוד לא השגנו את מטרת התחנה, כי המטרה תושג בכל מקרה, השאלה היא באיזו דרך…
 
כשהיו ישראל בתחנת “קברות התאווה”, מטרת המסע למקום זה היתה להתנתק מן התאוות ע”י שיזכו לחכמה, כי מי שזוכה לחכמה עליונה, אזי ממילא בטל ממנו כל התאוות מרוב דבקותו וחשקו בו יתברך, ומשלא הושגה המטרה בדרך זו – הושגה בדרך אחרת ע”י קבורת האנשים המתאווים – בדרך הקשה, ואז הרגישו עם ישראל קושי בדרך.
 
כשהיו ישראל בתחנת “תבערה” – היו ראויים שיתלהב ליבם בעבודת ה', ויבער ברשפי אש שלהבתיה בהשתוקקות נפלאה, וכשלא השלימו את מטרת המסע, במקום זה – בערה בם אש ה'.
 
וכל אדם במסעו, הוא אם ישמע את דבר ה' וילך בדרכיו, יהפוך בזה את כל טלטוליו ומסעותיו, לאור רם ונעלה, קדוש ונפלא וכל מר יהיה למתוק…
 
נו ואתה? באיזו תחנה אתה עומד? מה קשה לך היום? איזה שיעור עליך ללמוד? ובאיזו דרך חיים לבחור?
 
שתצליחו להפוך כל מר – למתוק!!