בלעם מכשף גדול או נביא נורא הוד?

התואר המפוקפק “רשע” מתלווה אצלנו באופן ספונטני לנביא אומות העולם, מיסטר בלעם. ובכלל, דמותו מצטיירת בעיננו כמכשף מסורבל, הילה שחורה, שברי עצמות, ועיניים יורקות אש ורוע.
אז ככה, לפני שנקח את המכחול להוסיף לו חרב מפותלת וכובע מרושל, כדאי שנזכור את דברי המדרש (רבה, נשא פרשה כ’) על הפסוק “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דברים ל”ד י’)” בישראל לא קם אבל באמות העולם קם, ומוסיפים רבותינו שם לא רק שהיה כמשה אלא אף היו בו דברים שלא היו במשה, בלעם ידע מי מדבר איתו, מתי ה’ ידבר איתו, מה ה’ ידבר איתו, ומתי שרצה דיבר עם ה’. ללא ספק רחוק מהתיאורים המבעיתים הללו. מדובר ככל הנראה באיש רוח רם מעלה, בעל מעלות כה נשגבות, דרגות כה גבוהות, ועם הישגים של נבואה בלתי נתפסים.
אך הנה, למרות הכל אומרת המשנה הקדושה (אבות ה, ט) עליו ועל תלמידיו: “יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת” כן! תלמידיו של ענק הנביאים “זוכים” ליורשה הלוהטת “גיהנם”. והדברים כשלעצמם מתקבלים בהבנה, התכונות שמונה המשנה לבלעם ותלמידיו ללא ספק מצדיקים את “הפרסים” הללו. אלא שבמבט אחר, הרי שהתמיהה מיד גם מתבקשת, איך לא עמדו לו לבלעם כוחותיו האדירים לסלול דרך הגונה לתלמידיו? הנביא הגדול שידע בעולמות הטמירים מה שלא השיג גדול הנביאים אדוננו משה, הכיצד העלה את תלמידיו על מסלול התרסקות לבאר שחת?! באיזה נקודה הוא פספס בפסגת ההר את גדר ההפרדה וצנח אל התהום?
היכרות ארוכה אין לנו כל כך עם בלעם מלבד פרשתנו, אז כמדומה שדי בזה לאבחן את אופייו של האובייקט. אם נעקוב אחרי השתלשלות הפרשה, נגלה דבר מעניין. בלעם אכן אדם חכם ומוכשר, נביא גדול ואיש רוח אך “משחק אותה תמים” בעגה העממית, עם הקב”ה.
חבשו לרגע מגבעת של פסיכולוג, ויחד נחקור את דפוסי ההתנהגות של הפציינט “בלעם” על פי המוזכר בפרשתנו.
בלעם מתבקש לבוא ולקלל אומה שקב”ה הציל אותה ממצרים ותעתע בתכונות הטבע בעבורה. בלעם לא מבין לבד את התשובה המתבקשת, וממתין לתשובה מה יאמר ה’? אולי בכל זאת לא אכפת לו שנקלל אותם? אולי אלוקים הציל אותם סתם ככה, קרע להם את הים, 10 מכות וכו’ וכו’ רק להזכירכם בלעם היה מעודכן בכל מה שקרה שם. והוא גם היה הפרשן בחדשות, כאשר העולם התנתק בדממה מלחיצה, ציפור לא צייצה ועוף השמים לא הוליך את קולו, והוא היחיד שידע להסביר כי בשעה זו ישראל בניו של מקום מקבלים את התורה, החמדה גנוזה אצל בורא עולם. בלעם לרגע שוכח את הכל, ו”מתמם” אולי אלוקים יסכים לי להכחיד את מקבלי התורה…
הלילה מגיע, ואלוקים מתגלה אליו בחלום, ופושט לו את “הספק” בצורה חד משמעית: “לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא”.
בלעם שומע, מעביר את ההודעה הלאה, אך מיד כשמגיעה משלחת נכבדה יותר, עם ג’ובים מבוקשים יותר, מתעורר הספק אצלו מחדש, אולי לא הבנתי נכון ובכל זאת יסכים האלוקים?!
הלילה שוב מגיע ובלעם מקבל את התשובה המיוחלת, “לך אתם, אבל אתה תגיד מה שאני יגיד לך לומר” בדיוק כמו אותו ילד שאמא מסכימה לו ללכת לשחק בספורט אתגרי מסוכן, אך מתנה את זה שלא ישחק בדברים מסוכנים! בלעם לא עולה על “הטריק” וקם בבוקר בזריזות אלוקים הסכים לי לקלל…
פתאום תופעות מוזרות האתון הנאמנת נדפקים לה הבלמים, פנצ’ר ברגל, מאבדת שליטה על ההיגוי, עד שמתרסקת על הרגל שלו, ובסוף עוד פותחת את הפה ומדברת. תופעות מוזרות לחלוטין, והנה מלאך ה’ נצב בדרך וחרבו שלופה בידו!
למי שהיה חשד אולי בלעם יקלוט שהעסק לא כל כך מוצא חן בעיני אלוקים, רק שלא רוצים לומר לו מפורש ולהתעקש איתו, אז הנה תשובתו של בלעם למלאך: “ועתה אם רע בעיניך אשובה לי”. חביבי, תדבר ברור, לחזור?! במילים פשוטות, אם לא תגיד לחזור אני ממשיך. המלאך ממשיך במשחק ונותן לו ללכת, אך שולח בפעם השלישית את המסר הכמעט מפורש: “ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר”.
נו כלאס בלעם אז מה נשאר, תעשה פרסה ומספיק עם המשחקים! אך התורה ממשיכה, באותה נשימה ובאותו הפסוק: “וילך בלעם עם שרי בלק”.
ולמרות הכל, רק אחרי עוד שני נסיונות לקלל, בלעם הפקח והנבון הבין: “וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל” עכשיו נפל האסימון…
וזה בדיוק בלעם! לקבל את כל המסרים את כל הרמזים את כל ההכוונה מבורא עולם, אך “לשחק אותה תמים” לא אמרו לי מפורש לא עושה!
וזה בדיוק היפך מאברהם אבינו עליו השלום, שהקב”ה אומר לו על פינוי מהבית, לך לך מארצך, לעקוד את הבן עולה, 10 נסיונות, עם רוח נבואה קטנה מזו של בלעם, אך עם המון המון כמיהה לעשות את רצון אבינו שבשמים, ודי באמירה קטנה בהבנה פיצקית, כי זה הוא רצונו של מקום, והוא עומד בכולם! זה תלמידיו של אברהם, ולהבדיל אלו תלמידיו של בלעם!
איפה אנחנו בסיפור?! עבודת ה’ שלנו זה בדיוק מה שה’ רוצה?…