Menu

פרשת שמיני – לעשות – בלי שאלות

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (ט. ו)

 

מצוות התורה, בנוסף לחכמה העצומה הטמונה בהן, הן גם מלאות בסודות נשגבים המאירים בכל העולמות, ושורשיהן מגיעים עד למקומות העליונים ביותר. לפיכך, אין להתייחס לדיני התורה רק בראיה שכלית שמתקבלת על לב האדם, אלא יש לעשות את הדברים כפי ציווי ה' גם אם ההגיון אינו מבין אותם.

 

על פי זה מפרש רבנו יוסף חיים זצ”ל בספרו “אדרת אליהו” את דברי משה: “זה הדבר אשר צוה ה' – תעשו“, עליכם לעשות את הדבר מחמת שכך צוה ה', בין אם השכל מחייב אתכם לנהוג כך, ובין אם הדבר תמוה בעיניכם. ובזכות שנקיים את מצוות ה' בתמימות: “וירא אליכם כבוד ה'” – תזכו לעורר את השורש העליון של המצוות ולהמשיך עליכם אור של קדושה מאת הבורא.

 

בנדודיו למצוא מקור מחיה, הגיע הגאון כליל המדעים רבי משה הכהן זצ”ל לאי מאלטה, הקרוב למדינת לוב. שֵמַע חכמתו הגדולה יצא לתהילה, ורבים מגדולי המלוכה באים היו להיוועץ עמו וליהנות מזיו חכמתו.

 

באי מאלטה שימש כשוחט ובודק. הוא היה שוחט בהמות בבית המטבחיים, חותם בחותמת “כשר”, ושולח הבשר עם שומרים יהודים לאטליז. וזאת מכיון שהקצבים באותו מקום היו נוצרים.

 

פעם זמם אחד מן הקצבים להערים על זקנו רבי משה. מה עשה? ביקש מאחד משרי המלוכה שהיה בידידות עם רבי משה, שיבוא בשעה מסוימת לשוחח עמו, וימשכהו בשיחה, עד שתוך כדי שיחה יוציאו מחוץ לבית המטבחיים.

 

בינתיים, זימן הקצב שני שוורים תאומים דומים במראה, בקומה ובמשקל. את השור האחד כלא באחד מחדרי בית המטבחיים הפנימיים, ואת השני, הגיש לרב לשוחטו. שחטו הרב כדין וכדת, והמתין עד שיפשוט הקצב את עורו, כדי שיוכל לערוך בדיקת הריאה כתקנה. בדיוק אז, נכנס השר וביקש מהרב לצאת עמו לרגע קט, כדי להנחותו בעצה טובה בדבר סתר מסודות המלוכה.

 

אט אט משך השר את הרב בשיחה אל מחוץ לבית המטבחיים והשניים הפליגו בשיחה. בתוך כך, מיהר הקצב להסתיר את השור השחוט ושחט בעצמו את השור השני, הפשיטו והכינו לבדיקת הריאה. סיים הרב את שיחתו, והקצב קראו לבדוק את הריאה. בדק הרב את ריאת השור, וקבע כי השור טרף, ויש למוכרו לגוי.

 

“מה רעותא יש בריאה זו? אינני רואה בה כל סירכה!” תמה הקצב שבמשך שנות עבודתו למד להכיר טריפה מהי. “למרות זאת, על פי דתנו היא טריפה, ואין מחובתי לנמק בפניך את הפסק” דחהו הרב בתוקף.

 

“אם לא תסביר לי” התקומם הקצב “אגיש קובלנה בפני השופט, על כך שאתה מפסידני חנם, שהרי הבשר הטרף זול בהרבה מן הכשר!”.

 

לאחר ויכוח ממושך, הבהיר לו הרב: “אמנם לא נמצאה בריאה כל סירכא, אלא שהלכה פסוקה היא, כי בשר שנתעלם מן העין – אסור באכילה. ובשר זה נתעלם מעיני בין שעת השחיטה לשעת הבדיקה”.

 

מחה הקצב ואמר: “הן כבודו ראה בעיניו כי לא היה כאן אלא שור אחד, וכבודו יצא לחצר ועמד לפני הפתח, וראה כי איש לא הכניס לכאן שור נוסף. כל הסימנים מורים על כך, שזהו השור שכבודו שחט!”. רבי משה לא נכנע ללחציו של הקצב וענה “גם במקרה כזה, קובעת ההלכה כי הבשר טריפה”. התנצח הקצב, טען ורגז, שצף וקצף, אך דבר לא הועיל.

 

משראה כי נחוש הרב בדעתו, החליט לחשוף את סודו, ובחיוך ערמומי קרא: “בוא רבי, ואראך את השור ששחטת באמת…”. פתח את החדר הפנימי, והראה לו את השור השחוט הממתין לבדיקה.

 

“יאה ונאה” הפתיעו הרב “מעתה שניהם אסורים, כי שניהם נתעלמו מן העין”…

 

חשכו עיני הקצב, להפסד שכזה לא פילל. “האמן לי!” זעק בבכיה “זהו השור ששחטת, ואין בלתו!”.

 

“נכרים דברי אמת” אמר הרב “אך מה אעשה ואין הדבר תלוי באמונה, אלא בראיה. מאמין אני לך – אך הבשר אסור…”.

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב עובדיה חן

4
10
298

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן